דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

מ"כ ברוזה יונתן ז"ל

בן צילה ובן-ציון
נולד במוצא
בכ"ב חשוון תרפ"ח, 17/11/1927
יחידות: הגדוד השישי - "ירושלים"
נפל בקרב באבטחת הדרך לירושלים
בי"ד שבט תש"ח, 25/1/1948
מקום נפילה: הקסטל
נקבר בקרית ענבים
בן 20 בנפלו

קורות חיים

בן בן-ציון (בן שמואל ברוזה) וצילה. נולד ב-17.11.1927 במוצא. בילדותו עבר עם הוריו לפרדס-חנה, שם סיים את לימודיו בבית-הספר העממי ואחר-כך גמר מחזור לימודים ועבודה במקוה-ישראל. מילדותו התמסר לעזרת הוריו בעיבוד הפרדס והתאמץ להגיע לתפוקת עבודה של פועל מבוגר. פעל בכמה מסוגי הספורט.
התגייס לפלמ"ח ואחרי שתי שנות שירות, נשאר לשנה נוספת להשתלמות וגמר קורס מ"כ בהצלחה. היה אחד המצטיינים בקורס, מדריך ספורט, בעיקר שחיה, ורכש את לבבות כולם.
השתתף בהעלאת מעפילים על החוף ובפעולות המאבק (פיצוץ גשרים ותחנות ראדאר, חבלות בתחבורה וכו') והיה בין הכלואים במחנה-מעצר אחרי "השבת השחורה" (29.6.1946).
כששוחרר מהפלמ"ח חזר לעבודה במשק הוריו, עד שהחלה ההתקפה הערבית על הישוב. אז חזר לשירות בין הראשונים כמ"כ בתפקידי הדרכה, אך יונתן סירב. ראה את מקומו בחזית, בקרב. השנים הרבות שהוא חונך ב"מקוה" ובפלמ"ח עיצבו את דמותו, את נפשו, ואת גאוותו על העם והמולדת. יונתן נשלח להרי ירושלים להגן על התחבורה.
השתתף בהרבה קרבות קשים נגד הכנופיות שנתמכו על-ידי החיילים הבריטים. קומץ בחורים מול מאות. מול אויב חזק וצמא דמים בסטנים ורימונים. יונתן ישב על המשלטים. בחורף, בקור של הרי ירושלים יצא לילה, לילה, עם כיתתו לתקוף את הכנופיות שהתבצרו בהרים וניסו לחבל בשיירות.
כשבא הביתה, ליום חופש אחד התאספו כל בני הבית סביבו ושמעו מפיו את הקורות אותו, כאילו מעולם אחר באו. אכן קשה היה לפעמים להאמין שיש מקומות בארץ עקובי דם שיום, יום נופלים שם מיטב הבחורים ומיטב הנוער.
באחד הסיורים בהרים נתקלה מחלקתו, בת 25 איש, ליד הקסטל בכנופיה של כ-300 ערבים מזוינים, נכנסו בקרב עם הערבים ומאחור תקפו אותם גם האנגלים. ויונתן היה אחד מהעשרה שנפלו שם ביום 25.1.1948. נקבר בקרית-ענבים.

אלבום תמונות

מפרי עטו

מפרי עטו

ממכתביו

מוצאי-שבת

לאמא ואבא היקרים רב שלומות.
אעפ"י שלעת-עת אינני מקבל מכם תשובה על מכתבי, הריני ממשיך לכתוב לכם.
בעצם מה יש לכתוב? אינני יודע. אתם יודעים שהימים ימי זעם ומי יודע מה ילד יום. אצלינו המצב די טוב באופן יחסי, שומרים לעת עתה על המצב רוח באופן מצויין.
כעת, בקשר למוצא, הייתי שם ביום רביעי, הייתי אצל רחל, באותו יום הם קבלו חציר מסביבות פתח-תקוה. הכמות שחסרה להם לעת עתה היא כ- 8-10 טון.
הם מוכנים לשלם הובלה של חציר באוטו עד מוצא - 10 לי' לטון ואם אין הנהגים מסכימים לנסוע, אז אולי ברכבת. אם אין אפשרות של הובלה מיידית, אז תקנה ותוביל אלינו הביתה.
מתתיהו, גם אצלו הולך מלאי הקציר ונגמר והוא מבקש שאם תוכל תשלח לו אוטו או אפילו קרון. בכלל למטה המלחמה החלה שוב, שוב מתתיהו דחף את רות והיא עזבה למטה ועברה להוריה. היא הצליחה לקחת בהדסה 500 לי', בקצור שמח מאד.
בכלל, מתתיהו מסכן כעת את חייו שהוא נוסע כל יום בבוקר השכם להדסה. הוא אמנם שריין את האוטו, זה עלה לו 100 לי'.
אם הוא היה קונה עוד 10 כדים חדשים, היה יכול לסדר שהאוטו המשוריין של הדסה יקח את החלב מירושלים, אבל היות שאין לו כדים רזרביים, זה אי אפשרי.
בכלל, במוצא עזבו 3 משפחות, לעת-עתה המצב שם שקט ונקוה שהמצב הנוכחי ימשיך כך.
בזאת אני מסיים.

שלכם יונתן

אמא, תמסרי לאמא של שמוליק ד"ש ממנו.

תעודות וחפצים

קטעי עיתונות

רשימות לזכרו