דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

רב"ט ברקוביץ ישראל ז"ל

בן לאה וחנוך
נולד בתל אביב
בי"ג כסלו תרפ"ט, 26/11/1928
יחידות: הגדוד השני
תפקיד: מפקד מחלקה - מ"מ
נפל בקרב בהגנה על קו המים בנגב
בל' כסלו תש"ח, 13/12/1947
מקום נפילה: סמוך לתקומה
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 19 בנפלו

קורות חיים

בן חנוך ולאה. נולד בי"ג בכסלו תרפ"ט בשכונת מונטיפיורי שליד תל אביב. למד בבית הספר העירוני על שם "אחד-העם" ובבית הספר "גאולה". היה תלמיד שקט, צנוע וחרוץ, והצטיין בלימודים. רעיו אהבוהו על יושר לבו ונכונותו להגיש עזרה לזקוק לה. בעיקר אהב את התנ"ך ושבילי הארץ היו נהירים לו. כשחזר פעם ממסע ממושך באזור הנגב, ים המלח ומצדה, ידע לתאר כל מכתש, כל הר ולכנות כל צמח בשמו.
בן 15 הצטרף אל שורות הגדנ"ע ומשם עבר לחי"ש. היה בין התלמידים המעטים בני גילו בבית הספר התיכון שהצטרפו לפלמ"ח עם גמר לימודיהם. עם גיוסו נשלח לכפר-רופין, בו שהה שנה וחצי, ואחר כך יצא לקורס בדליה.
כבן 19 עלה לדרגת מפקד מחלקה. ישראל לא רצה להתגייס לצבא הבריטי ונשאר "פלמ"חניק אלמוני". את מרבית ימיו בפלמ"ח הקדיש לאימונים, לסיורים ולשמירה על צינור המים בנגב. ראה בימים ההם את כל קשיי העמידה של ישובים עבריים מבודדים בנגב, בקרב שבטי הבדואים הרבים, אבל עם הקמת המדינה צפה בבטחון לעתיד:" אם יבואו נלמדם לקח, שיספרוהו לנכדיהם ולניניהם"...
אך ישראל לא זכה לראות בהתגשמות חזון הנגב המשוחרר. ב- 13 בדצמבר 1947 נשלח עם 4 מחבריו לסיור בקו המים בין תקומה וצאלים ושם נפל. ב- 28.5.1953 הועברו עצמותיו לנחלת יצחק.

אלבום תמונות

תעודות וחפצים

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

לזכרו - מאימו

כרעם נפלה הבשורה המרה והמזעזעת שבני ישראל איננו בחיים. קשה להשלים עם המציאות האכזרית, ובמחשבה כי לא אראהו לעולם. אני מעלה בזכרוני אותם הימים שנכנס לגן, לבית הספר העממי, אחר כך לבית ספר תיכוני, למד תמיד בשקידה. יום גדול היה כשנכנס לגדנ"ע, לשמחתו לא היה קץ, הוא אז חשב כבר שממלא תפקיד חשוב למולדת. גמר את בית הספר התיכוני, יצא לשנת שירות לפלמ"ח, כששב לפעמים הביתה לחופש היה תמיד מספר על העבודה הגדולה שממלאים החברים בתנועה הזו.
הייתי גאה שיש לי בן. שכל מחשבותיו, מרצו - זה מולדת. שהוא שרת לה. דאגנו הרבה כי ידענו לאן הוא הולך ואיפה הוא נמצא.
הוא היה חביב ואהוב על כולם. מסור להוריו ומוריו ולכל המשפחה.
הוא הלך מאתנו. מה גדול הכאב שבננו ישראל ועוד כאלה בנים יקרים לא רואים בתקומת המדינה ושהם העמודים של מדינתנו הצעירה.
אמרתי לו פעם, כשנתפס עם נשק, "תהיה זהיר, בני, יכלו להרוג אותך". והוא השיב - "לא כך צבר, אמא, בעד המולדת הכל כדאי. למות זה לא נורא כשיודעים שיש מולדת, אפילו לא בשבילי, אזי בשביל הנותרים...
אמך לאה, המתאבלת כל ימיה.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לזכרו - מאחיו

זה היה שם בנגב באותם הימים
שעל מזבח האומה נפלו גבורים.
אז יצאו חמישה לשמור על העם
ואל ביתם לא חזרו לעולם.
אוי צר לי עליך אחי רחב הכתפים
היית קל כנשר בשמים
את שמך לעולם אזכור
כי דמותך על המזהרת על פני תעבור.
תמיד שאפת לקרבות
חלמת לגאול את ארץ האבות.
אוי נפלת אחי לא אראך לעד
זיו פניך הפיקו אור קט
עוד אזכור אחי, לעולם לא אשכחך
איך החלטת פה אחד להתגייס לפלמ"ח
איך צעדת אחי הרובה על הגב
ואתה תמיד מוכן לקרב.
אמנם נפלת אחי אך שמך עד
את חלום החרות הגשמת לעד
את דרכיך ימשיכו חבריך
ואתה נוחה אחי במעון משכבך
אלעזר ברקוביץ

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לזכרו - מחברו

ישראל צבר טיפוסי היה במראהו שאותו סמלה בלוריתו מקורזלת השיער והן במנהגיו הפשטניים והחברותיים.
כבר משחר נעוריו התמסר לעניני ההגנה וכן לא זנחם במשך כל הזמן.
בן 15 היה בהצטרפו לשורות הגדנ"ע וכן המשיך בחי"ש (בסיימו את לימודיו בביה"ס התיכוני למסחר), הצטרף לשורות הפלמ"ח וזו היתה מטרתו שאליה נכסף כל הזמן.
למרות החיים הקשים והאפורים התגבר ישראל על כולם ועמד כסלע איתן ולא נסוג. במשך הזמן נשלח לקורס מ"כ ובקורס הצטיין מאוד. אחר הקורס הועבר לנגב מהעמק שבו נמצא כל זמן המצאו בפלמ"ח.
גם בנגב הוכיח את עצמו ואל הנגב שכה העריץ ואהב נפל ישראל חלל בין בארי ותקומה בסיור על קו המים.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
חברו לנשק
דב

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח