דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי גובר צבי ז"ל

בן רבקה ומרדכי
נולד ברחובות
בכ"ט אייר תרצ"א, 16/5/1931
נפל בקרב
בא' תמוז תש"ח, 8/7/1948
מקום נפילה: משלטי חוליקאת - כאוכבה
נקבר בכפר ורבורג
בן 17 בנפלו

קורות חיים

בן מרדכי ורבקה. ממתישבי כפר ורבורג. נולד ביום 16 במאי 1931 ברחובות ולמד שם בבית-החינוך.
צעיר היה בשלוש וחצי שנים מאחיו הבכור אפרים. היה מושפע ממנו, דבק במידותיו והלך אחריו בדרכי החיים והמות. כאחיו נרתם בעול המשק החקלאי מגיל רך והיה מושרש בו. מקטנותו נשא בקרבו נשמה יתירה של משורר שמצאה לה ביטוי ברשימות, במכתבים ובנסיונות פיוטיים מפליאים בגיל זה. "לבטא! להביע במלים את הסופות המשתוללות בטבע ובלב הנסער! לגולל על הנייר את ארצי, הריה ועמקיה הירוקים, שממותיה ונהרותיה על שירת זרמתם! לבטא כל זאת באגרופי". אהבתו לעבודת האדמה ולנוף-המולדת מצאה לה ביטוי באידיליה "אגדת יעקב ורחל", בסיפור "בן המולדת" ו"כוח הרצון".
צבי הצעיר נתן ביטוי לדורו שהקדים להתבגר למעשים גדולים: "אנו יבולך, המכורה, ולך שילומים עד תום. את לנו כקרקע אילן, כקן לצפור וכמים לשתיל בשרב. לא נוכל היעקר ממך ולהמירך, אלא אם יקוצצו שרשינו היונקים לשדך, וינותק חוט-טבורנו המושרש בבשרך. אהבנוך, מכורה! ראי: במיטב דמנו הצעיר הרוינו עפרך. את גאון בחורינו הבאנו קרבן על מזבח-דרורך. רצי-נא עלומי-קרבננו, אם-מכורה!"
מלחמת-השחרור מצאה את צבי קשוב ודרוך. בחודשים המעטים עד יום מותו לא חדל לכתוב ולתאר דמיונות של נוער, ההולך לקראת הגורל כמו לפי איזה צו עליון. הזעזוע האחרון והגדול בא עליו עם נפול אחיו במערכה.
על קברו נשבע צבי שבועת-אמונים: "אחי, נשבע אני לך: לבי נר-נשמתך יהיה וזכרך תוכי אצפון כנכס יקר מכל! בדרך בה מצאת מותך אלך, ולו ביסורים, ולו בכאב, ולו אף בידיעה ברורה, כי דרכי האחרונה היא!... בקדושת הכאב ובקדושת אהבתי אותך נשבעתי לך; בקדושת כל אשר למענו כדאי לחיות, בקדושת כל אשר למענו כדי למות!..." את שבועתו קיים.
אחרי מות אחיו יצא מיד עם כל בני הכפר למחלקת-עזר צבאית, ששמרה על המשלטים בסביבות כפר-ורבורג, אשר נמצא אז בקוי החזית. קם והתגייס. ירד לנגב להמשיך במערכה במקום אחיו שנפל.
עם החמרת המצב הצטרף לשורות הפלמ"ח ונפל באחד המשלטים, משלט 138, ליד חוליקאת אחרי קרב ארוך ונואש, בו החזיקו מעמד 30 נערים מול כוחות גדולים ומזוינים היטב של המצרים.
צבי חיפה על המחלקה במרגמה היחידה, לחם בגבורה ונפל ב-8.7.1948, בן שבע-עשרה שנה וחודש ימים.
ב-1.7.1949 הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בכפר-ורבורג ליד אחיו אפרים, כצוואתו באחד ממכתביו.
במשך עשרות הימים שנמצא במחלקה לא גילה לאיש כי אחיו נפל לפני שלושה חדשים. מתקופה זו נשארו יצירות אחדות על המפעל והקרבן: השיר "דרור", "שירת הקבר", "הנשר" והשיר בפרוזה "אמא", שהקדיש לאמו ולכל האמהות השכולות אשר בניהן נפלו במערכה. את שירת הקבר הקדיש לאחיו "לאפרים, לחלוצי, ליורם ולכולכם - כולכם, אחי הטובים, ששירת-עלומיכם נאלמה בשחר ימיה". בה אמר "ארצי הדלה - מה רב עשרך אם אלה בניך!".
לזכר שני האחים נקרא השם כפר-האחים למושב עולים חדשים משארית הפליטה שהוקם ליד כפר-ורבורג. כתבי האחים פורסמו בדפוס בספר "ספר האחים" תש"י.
בהשתדלות הוריו, רבקה ומרדכי גובר, ניטע גן נחום סביב למצבה, בגבעת חוליקאת, מספר ברושים סביב לה כמספר הנופלים הרשומים בה, דקלים רבים ועצי נוי נטועים באהבה. על הגן כתבו הוריו: "חשנו את השכינה השרויה במקום הזה".
לפי בקשת הוריו - רבקה ומרדכי גובר, ניטע גן גדול סביב המצבה בגבעת חוליקאת. מספר הברושים סביב לה כמספר הנופלים החקוקים בה. דקלים רבים ועצי נוי נטועים באהבה. על הגן כתבו הוריו: "חשנו את השכינה השרויה במקום זה".

אלבום תמונות

מפרי עטו

מפרי עטו

מכתב אחרון

נכתב יום לפני נפלו מן המשלט 98 בין כאוכבה וחוליקאת
7.7.1948

יקירי!
לפי שמכתבי נכתב בתנאים טרגיים מאוד ושינו של העפרון נושרת אחרי כל מלה -אל נא יחר אפכם.
...
מכתבי מאז נסתים בחדר האוכל בגבר-עם שע השתפסו בי והסיעוני במשורין לגבעות מלבלבות קוצים וחרולים, כאן פגשתי בשאול אגרנוב ועוד אחד חבר כיתתי.
החבריא כאן טובים באמת והריני מרוצה לחלוטין. יש דברים מסתמא, שלא ינתן לכתבם. על כל פנים צאצאיו של פרעה נשקפים אלינו כאן ממרחק לא רב ומתחפרים כמונו. יש גם אפשרות מסוימת להחליף עמהם קללות בלשונו של מוחמד לשמחת כל לב.
הנוף באמת נאה כאן, שלא כמסורת על קללת השממה של הנגב. גבעות רבות וגפנים ירוקות, שיש להן כבר "עוללות שלשול" וקומץ עצי זית וקורט עצי חרובים וכפר ערבי עם בקתות אדמה ושדות של דורה ומרחבים גדולים לאין ישוב.
עכשיו ערב, מקוללי עשר המכות אי שם על הגבעות שמנגד סוגדים-מתפללים למוחמד קבל-עם בצווחה ויללה - והחבריה צווחים אף הם כנגדם. מעשר המכות נשתרשו בהללו הכינים בפרט, ומן הראוי להזכירם אף את מכת בכורות, למען לא יזדקקו לטבוע בים התיכון.
כך הוא הוי המחנה כרגיל: שמירת יום, שמירות לילה, שינה תחת גג הכוכבים, קדחת בצלחת, וכיוצא בהם. שיחות רעים והלצות פה ושם (כאן שתי שורות מחוקות על ידי הצנזור...) על גבנו, כקופה של שרצים. מפקד כיתתי הוא בן תל עדשים, והרי הוא אוסף לכיתתו בני מושב כביצים עזובות, ודואג למען תהא הכיתה על טהרת רוחו של אליעזר יפה.
קשה לי לכתוב על הברכים ואל לכם להתאונן על איכותו של מכתבי. כיצד מסתדרים אתם? ודאי קשה הדבר, אלא שקשה לכל הכפר ולארץ כולה -כך שצרתנו בטלה בשישים. על כל פנים - אין לנו ולא היתה ברירה אחרת.
מה שלום חיה? המפטמת היא אתכם במכתבים כמאז? ידעתי שקשה לכם, מאחר שאין מכולנו אלא מכתבים בלבד ובבית הריק לא שרדו, אלא התמונות.
על כל פנים חזקו ואמצו!

בנכם אוהבכם
צ ב י

מתוך הספר 'ספר האחים מעזבונם של אפרים וצבי גובר' הוצאת מסדה בע"מ תל אביב 1967
הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מכתב לאחיו אפרים

25.12.1945
אחי היקר!

במכתבך האחרון הטחת כלפי דברים קשים, אם כי צודקים במקצת. קובל אתה על מיעוט מכתבים ממני. אודה על האמת - אצלי אין המכתבים נושרים מבין האצבעות, כמו אצלך. ממך מקבלים אנו מכתבים מפורטים בתכיפות, ואילו אני, כדי לכתוב מכתב טוב - זקוק אני להשראה. והרי זו מידה רעה ללא תקנה! לעתים באה ההשראה ולעתים לא. פשיטא: אינה נחלבת! ואז, אם כי קרו הרבה מקרים ומאורעות, הריני כותב לך רק כמה שורות, שאינן מביעות כלום. בדרך כלל, כל יום שעובר ומתווסף לחשבון הימים שלא כתבתי לך - כאילו נוספת אבן כבדה על לבי, ואין ביכולתי אפילו לשלוח אותה לך לעדות. לכן, סלח לאחיך הרע.
הריני שולח לך את החיבור שלי באנגלית. טוב שיש לנו מילון, לולא הוא, לא הייתי זז גם צעד קדימה. חיפשתי ומצאתי נושא על חתול. קרא וראה אם לא תיעבתי עליך בחיבורי זה את כל מין החתולים כולו.
אחיך אוהבך, צבי

מתוך הספר 'ספר האחים מעזבונם של אפרים וצבי גובר' הוצאת מסדה בע"מ תל אביב 1967
הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מכתב לאביו

מרץ 1946
אבא היקר!

קיבלנו את מכתבך ושמחנו על שאתה מרוצה. בו בערב קיבלנו חמישה מכתבים מאפרים, ואנו שולחים אותם אליך.
במשק אין חדשות מיוחדות. הפרות יש להן מנהג רע לאכול בלי סוף. הכל נכנס לתוכן כלתוך חבית ריקה. אני מתקדם באופנסיבה נגד שארית המזון היבש שבמחסן, כי כל מה שאני קוצר, אין זה מספיק לבטנן לשלוש ארוחות. "אסותא" עושה הכנות להמלטה בעוד תשעה חדשים. כנראה, שדרשה, אך לא שמנו לב. מה לעשות? רפתנים בישי מזל אנחנו, ופרותינו כולן חייבות תליה.
שוב ירד גשם והבוץ גדול. בצהרים הובלתי את החלב ופקעו שתי רצועות - אחת צדדית ואחת המחברת את הריתמה. מצווה ממש לקנות חדשות, שאם לא כן - אי אפשר לעבוד בסוס.
אין לי מה להוסיף, חזור במהרה בריא ושלם, בתוספת של לפחות ארבעים קילוגרם.

בנך אוהבך, צבי

מתוך הספר 'ספר האחים מעזבונם של אפרים וצבי גובר' הוצאת מסדה בע"מ תל אביב 1967
הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

ממכתבי האם לאחר הנפילה

12.10.48
ליצחק לבנון היקר לי כאח!
עברו שלשה חדשים מאז נאלמתי דום בפני גורל בני. אתמול פתחתי את מגירתו של צבי, שהיתה סגורה תמיד. אף את המפתח ממנה, לא השאיר לנו, בעזבו את הבית. קראתי דף אחר דף, בפעם הראשונה בחיי, כל מה שנכתב על ידי צבי, בני האהוב, בעל שאר הרוח, שהיתה בו מזיגה נפלאה של להט נעורים ובינת זקנים. אך לא אוכל לתאר לך, איך זע לבי בקראי את מכתביך אליו, שהיו שמורים באותה מגירה. בטויי דל, שאוכל לברך כראוי את היד, שכתבה אותם.
היית המבשר הראשון של התהילה, שסופה היה לבוא. צבי נועד לגדולות. נמסרה לי גם הפתקה, שכתבת לשזר, בשלחך לו את ה'אמא' של צבי: "אם זה הקוצר עכשיו במיטב יבולנו, יפסח עליו, - יהיה צבי גובר אחד מחשובי הסופרים של המשמרת השלישית" תנאי אכזרי!...
בוא לבקר בביתנו! לא ביקור אבלים - חובה קשה, המכבידה לפעמים על שני הצדדים - אלא ביקור רעים לבית ידידך הצעיר, אשר נגדע ללא עת. עשית למענו יותר מאב ואם. האמנת ביעודו ופתחת לפניו אופקים רחבים וקוסמים. ליותר מזה אינו זקוק האמן בחייו.

2.11.48
לרבקה אלפר
- - - שלשום נסענו לנגב, למקום בו נפל צבי. נסענו דרך כבישים ושבילים צרים, אשר רק זה עתה נוקו ממוקשים. עברנו ביעף ליד המשטרה של נגבה, שעוד נמצאים בה מצרים. מעל רכס הגבעה השקפנו על הסביבה בעיניו של צבי: "הנוף באמת נאה כאן, שלא כמסורת על קללת השממה של הנגב. גבעות יש כאן בהמון, גפנים ירוקות, וקומץ עצי זית, וקורט עצי חרובים וכפר ערבי עזוב עם בקתות אדמה ושדות של דורה ומרחבים גדולים לאין ישוב" אף רוח השדות הצחה, הרוויה בשמי צמחים, לא יכלה לפזר את הריחות של הגויות הנרקבות מתחת פני הקרקע. בתוך הבונקר היו מפוזרים המון מכתבים, הכתובים ערבית. אולי כתבו אותן אמהות מתוך אהבה ודאגה נואשת, כמו שהרצתי גם אני מכתבים לצבי אחר שכבר לא היה מי שיקבלם. אספתי את המכתבים והדלקתי אותם, כי ראויים הם לקבורה הוגנת.

מתוך הספר 'ספר האחים מעזבונם של אפרים וצבי גובר' הוצאת מסדה בע"מ תל אביב 1967
הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

על כשרון כתיבתו

מקטנותו נשא בקרבו נשמה יתירה של משורר שמצאה לה ביטוי ברשימות, במכתבים ובנסיונות פיוטיים מפליאים בגיל זה. "לבטא! להביע במלים את הסופות המשתוללות בטבע ובלב הנסער! לגולל על הנייר את ארצי, הריה ועמקיה הירוקים, שממותיה ונהרותיה על שירת זרמתם! לבטא כל זאת באגרופי"
צבי הצעיר נתן ביטוי לדורו שהקדים להתבגר למעשים גדולים: "אנו יבולך, המכורה, ולך שילומים עד תום. את לנו כקרקע אילן, כקן לצפור וכמים לשתיל בשרב. לא נוכל היעקר ממך ולהמירך, אלא אם יקוצצו שרשינו היונקים לשדך, וינותק חוט-טבורנו המושרש בבשרך. אהבנוך, מכורה! ראי: במיטב דמנו הצעיר הרוינו עפרך. את גאון בחורינו הבאנו קרבן על מזבח-דרורך. רצי-נא עלומי-קרבננו, אם-מכורה!"