דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

סרן ברשי עמנואל ז"ל

בן יוכבד-מינה וד"ר דוד
נולד בהונגריה - בודפשט
בט"ו תמוז תרע"ד, 9/7/1914
יחידות: גדוד "גדעון" (13)
תפקיד: מ"פ וסמג"ד
נפל בקרב במיבצע חורב
בכ"א כסלו תש"ט, 23/12/1948
מקום נפילה: משלט 86 (סמוך לכפר דרום)
נקבר בתל עמל
בן 34 בנפלו

קורות חיים

בן ד"ר דויד (רופא ילדים, מהציונים המעטים בהונגריה, נשיא הקהילה במערב בודפשט) ויוכבד-מינה (סופרת נודעת בעתוני וינה בימים ההם). נולד ב- 9.7.1914 בבודפשט.
ב- 1922 עלה ארצה עם הוריו ואחיותיו, נדד עמהם במקומות העבודה של אביו (בצפונה של העיר העתיקה בירושלים, בבתי-החולים של "הדסה" בצפת, חיפה ותל-אביב) ולמד במכינה של "בית-הספר הריאלי" בחיפה ובבית-הספר הדתי "תחכמוני" בתל-אביב. לא היה שקדן, אך הלימודים כאילו דבקו בו מאליהם. לחג בר-מצוה קיבל מאת ידיד המשפחה ח. נ. ביאליק ספר תנ"ך עם הקדשה בכתב-ידו.
מתוך האהבה למולדת, "כמו צבר מלידה ולמעלה מזה", הרבה לטייל בארץ, כדי להכיר אותה ולספוג את מראותיה. מתוך החלטה להקדיש עצמו להחיאתה בזיעתו ובעמלו, הלך אחרי סיום בית-הספר העממי ללמוד חקלאות ב"מקוה-ישראל". שם הצטרף בגיל 15 למיסדי קן "השומר הצעיר" ולגרעין ההגשמה שלו, ואחרי שלוש שנות לימוד היה מבוניו ומנושאיו של הקיבוץ ה"שומרי" הארצישראלי הראשון.
בכיבוש העבודה בפרדסי חפצי-בה שליד חדרה עמד בתחרות עם הפועלים הערביים בקטיף ובסבלות, אחר-כך כשחנה הגרעין על "הכביש התורכי" מצפון לרמת-גן, עובד בפרדסים, בעגלונות, בתעשית בלוקים ובמטבח, ובאותו זמן היה פעיל-תרבות ומשתתף בעיצוב דמות החברה הקיבוצית. דרש תמיד התישבות-קבע והתקשרות הקיבוץ לכברת-אדמה מסוימת, ופעם אף הציע לחבריו לעלות למחנים העזובה. כשנועד קיבוצו להתיישב בקצה העמק המזרחי בעמק בית-שאן, נשלח לשם בין הראשונים. עבד בחפירת התעלה מבית-אלפא וחפירת הבורות לעמודי החשמל והפליא בתפוקתו הרבה. לבסוף יסד עם חבריו את משק תל-עמל (ניר-דויד). נמצא מוכשר גם לעבודה בטרקטור והרבה לחרוש בטרקטור באדמות עמק בית-שאן. במשק העלה כל עבודה - ברפת, בשדה ואפילו בבור הזבל - לדרגת חשיבות. בהשפעתו המחנכת הרגיל את החברים לסדר אף בעניני יום-יום פעוטים. בתל-עמל השתרשה האמונה כי דבר שעמנואל נטל על עצמו בודאי יהיה מושלם. נאבק עם עצמו וקיבל את דרישות החיים הקיבוציים על נטיותיו האישיות.
חיבב את הילדים ונתחבב עליהם וביחוד משעה שגם בנו ובתו נוספו על הקהל הקטן. מתחת לקליפתו הנוקשה נתגלה לחבריו כאיש-רעים ובעל הומור טוב. איש התרבות והשכל, עורך עלון הקיבוץ ומרצה בשיעורי תנ"ך באהבה ובידיעה, מכבד-הורים למופת, עוזר לחברים בהתגברות על בעיות וקשיים בעבודה. ידע את שפת הערבים ומנהגיהם, קיבל בפועל לרשות הקרן הקיימת לישראל את הקרקעות שרכשה בעמק בית-שאן, שימש בהצלחה כשומר-שדות, בא במגע עם השכנים והדריך את המתיישבים בשמירה על גבולות הקרקעות והמגע עם הערבים, שהכירוהו וכיבדוהו בכינוי "שיך טויל". ביחסים עם השכנים נהג והנהיג זהירות קפדנית ועם זה - שמירה תקיפה על הרכוש והכבוד היהודי. כשלמותו בעבודה ובחברה התגלתה שלמותו גם בשירותי הגנת המולדת.
ל"הגנה" הצטרף ב- 1932.
בתקופת המאורעות ב- 1936 התגייס לנוטרות ושימש כשומר-שדות בעמק בית-שאן וכאחראי לבטחון בהקמת ישובי "חומה ומגדל". במשך השנים סיים קורסים למ"כ ולמ"מ והדריך בקורם למ"כ.
ב- 1947 התנדב לפלמ"ח והדריך בקורס ארצי למ"כ.
במאי 1948 הועבר לגדוד אחד בחטיבת "גולני" כמפקד פלוגה והגיע לדרגת סרן וסגן מפקד הגדוד. גם בצה"ל בלטו תכונותיו העיקריות: סדר ונקיון למופת, אומץ, שרשיות ויסודיות. השתתף בראש פלוגתו בכיבוש "כאוכב אלהוא", זרעין, והכפר מזאר, בקרבות ג'נין בשעת הנסיגה נשאר לחיפוי בצנדלה ורק לאחר שהציל בלילה פלוגה מגדוד אשר נשארה "במוקיבלה", נסוג גם הוא. אחר-כך השתתף בכיבוש נצרת ועוד. בשירותו דאג לטובת אנשיו, עודד נחשלים, עזר לחלשים ונסך בהם רוח חיים ורצון.
כשהועבר אל הנגב ובימי השקט שבין הקרבות הרבה לשוטט במרחביו ולהגות בדבר עתידו החקלאי של האזור. בקרבות האחרונים נשלח לתפוס את משלט 86 דרומה מכפר-דרום, לשם איום תכסיסי על מסילת-הברזל עזה - רפיח. המשלט נכבש בהסתערות ואנשינו התבססו בו אלה שהשתתפו בקרב זה ונותרו בחיים יודעים לספר איזה כוח עמידה והקרבה נדרשו מכל אחד באותו לילה מכריע של 22 בדצמבר 1948 כדי להגיע בדרך לא דרך אל המשלט המבוצר והעדיף בכוח אדם, בנשק וביתרון טופוגרפי. כל אנשי הגדוד הפצועים מקרבות קודמים ואף אלה שלא היו בקו הבריאות ביקשו להשתתף בפעולה זו והדבר ניתן להם. הודות לכך ולמורל הגבוה ששרר בקרב אנשי הגדוד נכבש משלט 86.
המצרים, ריכזו למחרת הכיבוש כוחות שריון וחיל רגלים להסתערות מחודשת על המשלט. כשתקפו המצרים משלושה צדדים, הרעים המפקד עמנואל על-פני המרחב: "גדודנו לא נסוג!" "לא לסגת, להסתער בכידונים!" הגשם שירד מנע העברת נשק מסייע לעזרת כוחותינו, מחמת החול נסתמו אף כלי הנשק הקלים. באין תחמושת הסתערו החיילים ברימונים ובפגיונות על השריון המצרי ומפעיליו, וגרמו להם אבידות כבדות. ואכן החזיקו אנשינו מעמד כמעט עד הכדור האחרון. בסערת הקרב חש עמנואל לעזרת חייל פצוע והרימו להוציאו על כתפיו מתחום-האש ותוך כדי כך נפגע מרסיסי פגז ונפל בבוקר יום 23.12.1948 והובא לקבורה בתל-עמל ביום 13.1.1949.
בדברי הספד לזכרו נאמר בין היתר:"מותו של עמנואל היה אבידה כבדה לגדוד כולו. שיקולו הנבון והמהיר, אומץ ליבו, מסירותו ויכולתו ללכד סביבו אנשים - עשוהו למפקד מוכשר ונערץ על כולם."
לזכרו הוציא הקיבוץ את החוברת "עמנואל ברשי איש תל-עמל".

אלבום תמונות

מפרי עטו

תעודות וחפצים

קטעי עיתונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

לזכר האיש

לזכר האיש

הולך ושורק לו האיש החביב,
לצדו בנו הקטן,
יצא לטייל הוא בחוץ באביב,
השפנדאו רוכב לו איתן.

בעיניו הקטנות בפזיזות ממצמץ,
השריקהמפיו לא פסקה.
הבן הקטן אצבע מוצץ,
הבת שערותיו סרקה.

מעדנות צועדת אחריו אשתו,
טילו במעלה הר.
הוא הלך ואתו
כל הטוב והיקר.

הוא הלך ואיננו -
הוא!
אהבתיו
הכרתיו
חבבתיו -
הוא איננו.

יהודית / כיתה ד'
מתוך ספר לזכרו

*מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

אבא

אבא

אל הקרב
הלך לו אבא,
הלך ולא חזר
אבא! אבא!

נלחמת ונפלת כגיבור.
הלך ולא חזר,
הלך ולא חזר!

תמיד ראשון הלכת,
תמיד אחרון חזרת.
עכשו, עכשו נפלת
ולא תחזור יותר -
אבא! אבא!
הלך ולא חזר!
תלמה
תל-עמל, 10.1.1949
מתוך ספר לזכרו

*מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

קורות חייו

ד"ר דויד (רופא ילדים, מהציונים המעטים בהונגריה, נשיא הקהילה במערב בודפשט) ויוכבד-מינה (סופרת נודעת בעיתוני וינה בימים ההם). נולד ב-9.7.1914 בבודפשט. ב-1922 עלה ארצה עם הוריו ואחיותיו, נדד עמהם במקומות העבודה של אביו (בצפונה של העיר העתיקה בירושלים, בבתי-חולים של "הדסה" בצפת, חיפה ותל-אביב) ולמד במכינה של בית-הספר הריאלי בחיפה ובבית-הספר הדתי "תחכמוני" בתל-אביב. לא היה שקדן, אך הידע דבק בו, כאילו מאליו. ליום בר-המצוה שלו קיבל מאת ידיד המשפחה ח.נ. ביאליק ספר תנ"ך עם הקדשה בכתב-ידו וספר זה לא מש מידו שנים רבות.
הוא אהב את המולדת, "כמו צבר מלידה ולמעלה מזה". הרבה לטייל בארץ, כדי להכיר אותה ולספוג אל נפשו את מראותיה ומנהגי יושביה. הוא החליט להקדיש עצמו להחייאתה ולבנייתה בעמלו ובזיעת אפו. על כן, לאחר סיימו את בית-הספר העממי הלך ללמוד חקלאות במקוה-ישראל. שם הצטרף , בהיותו בן 15, למייסדי קו "השומר הצעיר" ולגרעין ההגשמה שלו. לאחר סיום הלימודים, היה מבוניו ומנושאי דגלו של "קיבוץ השומר הצעיר הארצישראלי הראשון". בטרם העליה לקרקע עסקו החברים בכיבוש העבודה. במסגרת זו עבד, בפרדסי חפצי-בה שליד חדרה ובהיותו תמיר וחסון, עמד בתחרות עם הפועלים הערביים בקטיף ובסבלות. כשחנה הגרעין על "הכביש התורכי" מצפון לרמת-גן, עבד בפרדסים, בעגלונות, בתעשית בלוקים ובמטבח של הקבוצה. יחד עם זאת, היה פעיל-תרבות יוזם ויוצר והשתתף בעיצוב דמות החברה הקיבוצית. בהתמדה ובתקיפות דחף את חבריו להתיישבות והתקשרות הקיבוץ לכברת-אדמה קבועה. במסגרת זו, אף הציע לעלות לאדמת מחניים העזובה. כשנועד קיבוצו להתנחל במערב עמק בית-שאן, נשלח לשם עם הראשונים ועבד בחפירת התעלה מבית-אלפא וחפירת הבורות לעמודי החשמל והפליא בתפוקתו הרבה. לבסוף יסד עם חבריו את משק תל-עמל (ניר-דויד). כאן נתגלה גם כשרונו הטכני לעבודה וטיפול במכשור הטכני והרבה לחרוש בטרקטור את אדמות עמק בית-שאן. הוא העלה במשק כל עבודה- אם זה ברפת, בשדה בבור הזבל או בשירותים, לדרגת חשיבות מירבית. בהשפעתו המחנכת, הרגיל את החברים למסירות ולסדר אף בעניני יום-יום פעוטים. בכלל נשתרשה בתל-עמל האמונה כי דבר שעמנואל נטל על עצמו בודאי יהיה מושלם. הוא הפנים את דרישות החיים הקיבוציים והעלה אותם לראש סולם עדיפיותיו ומעל כל נטיותיו האישיות. הוא חיבב את הילדים ונתחבב עליהם ואף הוסיף לקהלם הקטן את בתו ובנו. מתחת לקליפתו הנוקשה נתגלה לחבריו כאיש-רעים ובעל הומור. איש תרבות ומשכיל, עורך עלון הקיבוץ ומרצה בשיעורי תנ"ך באהבה ובידיעה. מכבד-הורים למופת, עוזר לחברים בהתגברות על בעיותיהם וקשייהם בעבודה.
הוא ידע את שפת הערבים ומנהגיהם, והם הכירוהו וכיבדוהו וקראו לו "שייך טאויל". נשא ונתן אתם בכל הקשור ליחסי השכנות ביניהם. הוא זה שקיבל מידם את קרקעות בית שאן, שרכשה הקרן הקיימת לישראל ואף שימש כשומר השדות שעבודו. הדריך את המתנחלים בדרכי המגע עם הערבים ובשמירה על גבולות הקרקעות והזכויות. הנהיג זהירות קפדנית ועם זה - שמירה תקיפה על הרכוש והכבוד היהודי. הוא פיקד על פעולת הסרוס של צעיר מהעיר בית שאן, שאנס את אחת מבנות משקי העמק. לאחר אחת התקריות בשדות, נכלא ע"י הבריטים, נשפט על רצח ונידון למוות בתלייה. הוא שוחרר ע"י עו"ד ההגנה, שבערעור, הצליח להוכיח את חפותו.
כשם שהיה מסור לעבודה ולחברה, כך נתגלתה מסירותו לשירות המולדת. בשנת 1932 הצטרף ל"הגנה". בתקופת המאורעות,שנת 1936, התגייס מטעמה לנוטרות והיה שומר השדות בעמק בית-שאן ואחראי אזורי לבטחון מפעל התישבות של "חומה ומגדל". סיים קורס מ"כים וקורס מ"מים והדריך ביחידות ההגנה. בשנת 1947 התנדב לפלמ"ח והדריך בקורס המ"כים הארצי בדליה. בפברואר 1948, נתבקש ע"י אברהם יפה להצטרף לגדודו, גדוד 13 בגולני.בתחילה שרת כמ"פ ולאחר מכן כסגן מפקד הגדוד והגיע לדרגת סרן. גם בצה"ל נתגלו תכונותיו העיקריות: אומץ יסודיות, יוזמה סדר ונקיון למופת. דאגה לאנשים, עידוד נחשלים, עזרה לחלשים, בניין המוראל, רוח הלחימה ורצון החיים. בראש פלוגתו השתתף בכיבוש כאוכב אל הוא, זרעין, מזר ונצרת. בקרב על ג'נין, נשאר בצנדלה, לחפות על נסיגתה של הפלוגה שנתקעה במוקבילה. רק לאחר שפלוגה זו ניצלה, נסוג גם הוא.
בסוף 1948 עמד להשתחרר ולחזור לביתו בשל גילו ומצבו המשפחתי. הוטל עליו לבחון את סיכויי עתידו החקלאי של הנגב המערבי והוא החל משוטט במרחביו. אלא שאז פרצו הקרבות האחרונים לשחרור הנגב והוא נקרא לפקד על גדוד 13 ולעמוד בראשו, במבצע הטעיה קשה, שחסם את אפשרות יציאת המצרים מרצועת עזה, ע"י חסימת צירי הכביש והרכבת בקרבת רפיח. המצרים התפתו וריכזו מאמץ אדיר לחיסול האיום ותקפו את הגדוד בתותחים, ברכב משוריין ובלהביורים. אז הרעימה קריאתו של ברשי על כל המרחב: "גדוד גדעון לא נסוג!" ואמנם נמשכה הלחימה בכל עוזה. משאזלה התחמושת והתגבורת נתקעה, נתנה פקודת הנסיגה. שוב ברשי מחפה על הנסיגה עם האחרונים. הוא נסוג ונושא עימו פצוע על כתפו. כאן השיגו הפגז והוא נפל בבוקר יום ה- 23.12.48.
הובא לקבורה בתל-עמל ביום 13.1.1949.
לזכרו הוציא הקיבוץ את החוברת "עמנואל ברשי איש תל-עמל".