דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי אפשטיין יהושע ז"ל

בן פרומה וטוביה
נולד בחיפה, ישראל
בכ"ט סיוון תרפ"ז, 29/6/1927
גוייס ב-9/1946
שרת בפלמ"ח - חטיבת יפתח
יחידות: הגדוד השלישי, פל' ג', חטיבת יפתח
בהכשרת עמל
תפקיד: לוחם
נפל בקרב
במלחמת העצמאות
בכ"ב אייר תש"ח, 31/5/1948
מקום נפילה: בניאס
נקבר בצפת
בן 20 בנפלו

קורות חיים

יהושע בן טוביה ופרומה. נולד ב-29.6.1927 בחיפה. גדל בכפר-אתא. גמר את בית-הספר העממי המקומי ועבר לעבוד בבית-החרושת "אתא". חניך "הנוער העובד" ומדריך בתנועה. יצא עם קבוצתו (קבוצת עמל) להכשרה לאשדות-יעקב, שהיתה להכשרה מגויסת של הפלמ"ח, שהצטרף אליו ב-1946. קודם לכן, בהיותו עדיין בכפר-אתא, היה חבר ב"הגנה". במשק התקשר מאד לחברה, חיבב את העבודה (וביחוד בבריכת-הדגים), ואמר לצאת עם חבריו להתישבות עצמית.
עם פרוץ מלחמת-השחרור יצא לקרבות, על אף בריאותו הרופפת, ושירת בחטיבת "יפתח". השתתף בליווי השיירות בגליל העליון, בהתקפות על בית-המכס בסוריה מעל משמר-הירדן, כיבוש נבי-יושע. כמו כן הגן על צפת היהודית בימי המצור והיה בין כובשי העיר ובנין המשטרה. בשל בריאותו הלקויה מינוהו חבריו בפעולה האחרונה לאפסנאי. אך הוא סירב להישאר בשעה שהאחרים יצאו לפעולה. הצטרף אליהם לאחר המפקד בצאתם מהבסיס.
בכ"ב באייר תש"ח (31.5.1948), בקרב על הבניאס, נפצע קשה. לחובשים אמר שהוא ידאג לעצמו ועליהם לדאוג ליתר הפצועים. הוא חבש את עצמו ביד בלתי-מאומנת, איבד דם רב ומת. נקבר בצפת.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

קוים לדמותו

הקרב על "הבניאס" - גבעה נמוכה, תלולית, דמות קשת שטוחה, מעוטרת שיחים. הכפר בצל הגבעה, הנחל לא רחוק ולא רחוק הגשר. נקודה חשובה בעומק קווי-האויב...
היחידה יצאה לפעולת הריסת גשרים על הבניאס... בדרך על שפת הבניאס נפגע יהושע, שכונה ישק'ה מכדור בעורק הראשי של המיפסעה, וכשביקשו לחבוש אותו סירב, ביקש שיעזבוהו בשטח והוא יטפל בעצמו. אך, כשהיחידה חזרה, פגשה אותו ללא רוח חיים, כתוצאה מאיבוד דם רב. זו היתה פעולה נועזת, כדי למנוע התקפות על ישראל ולהציל את הגליל.
הגדוד פעל לאורך הגבולות בגליל ויצא מידי לילה לפעולה ופשיטה. ישק'ה יצא לשתי פשיטות, בהן הצליחו להפתיע ולהכות את האויב מכה רבה. אחר יצא לפשיטה שלישית, שבה עלו על מארב ונסוגו. בפעולה זו, שמטרתה פיצוץ גשר הבניאס ומניעת פלישה לארץ - נפל.
הגדוד, שחבריו של ישק'ה הקימוהו, ידע לצעוד בקרבות על הכשלונות, הנסיגות והקורבנות עד סיום מלחמת השחרור, כי כאלה היו בחוריו - מסורים עד תום.
ישק'ה, היה בין החברים השקטים והבלתי מתבלטים בחברה, אך בכל החוגים מצא את מקומו, בגלל טבעו המיוחד וזיקתו החברתית.
בהיותו באשדות, היה עובד ביום בביהח"ר ובערב מתמזג בחיי החברה העליזים. בסימן זה של שמחת-חיים עמד גם בחדרו, שדייריו היו מ"נותני הטון" שבחבורה. חברים רבים בילו את חייהם בקבוצה ללא עול ותפקיד, פרט לחובתם בעבודה ובאימונים. ישק'ה, תמיד מצא לו תפקיד, ואפילו היה פשוט שבפשוטים - הקדיש לו ממיטב מרצו. אפסנאי - תפקיד פשוט הוא, אך ניתן גם אותו למלא בדרך, שיהיה חשוב בחברה, מלבד שידע לספק את צרכי החברים ולהסדיר את העניינים עם כל חבר, על אף המצוקה הכלכלית.
השעה, בה התאספו החברים לקבלת דסקית, היתה שעת קור-רוח ועליצות בגלל דאגתו של האפסנאי שלא להחסיר דבר, ותוספת מלה טובה שהיתה משלימה את החסר. כזה יהיה ישק'ה בתפקיד - מכיר את חשיבותו וממלאו בכל ליבו ומרצו.
במלחמה, היה מלא טענות למפקדיו - והרי ישק'ה מעולם לא התאונן - התלונן על שלא הרשו לו לצאת לפעולות במרחב עם כיתתו. פסח על גורמי הבריאות ושידל את כולם ואת הרופא, עד שהשיג אישור לצאת לקרבות. אז תמו הטענות, וישק'ה חזר לעליצותו, מאושר ומלא סיפוק, והנה באחת הפעולות הראשונות, בה יצא לקחת חלק פעיל - נפל, בעוד נפשו הענווה אך השוקקת למעשה, לא סיימה מה שרצתה לפעול.

ת.נ.צ.ב.ה.

רשימות לזכרו

הנושא בתפקיד

הכשרה גדולה היינו ובה מצא כל אחד את מקומו וחוגו. ישקה היה בין החברים השקטים והבלתי-מתבלטים בחברה, אך בכל החוגים מצא את מקומו, בגלל טבעו המיוחד וזיקתו החברתית.
בהיותו באשדות היה ביום עובד בבית-החרושת ובערב מתמזג בחיי החברה העליזים. בסימן זה של שמחת-חיים עמד גם חדרו, שדייריו היו מ"נותני-הטון" שבחבורה.
חברים רבים בילו את חייהם בקבוצה ללא עול ותפקיד, פרט לחובתם בעבודה ובאימונים; ישקה, תמיד מצא לו תפקיד, ואפילו היה פשוט שבפשוטים - הקדיש לו ממיטב מרצו.
אפסנאי - תפקיד פשוט הוא, אך ניתן למלא גם אותו בדרך שיהיה חשוב בחברה, בלבד שידע לספק את צרכי החברים ולהסדיר את הענינים עם כל חבר, על אף המצוקה הכלכלית.
השעה בה התאספו החברים לקבלת דסקית, היתה שעת קורת-רוח ועליצות, בגלל דאגתו של האפסנאי שלא להחסיר דבר ותוספת "מלה טובה", שהיתה משלימה את החסר. כזה היה ישקה בתפקיד - מכיר את חשיבותו וממלאו בכל לבו ומרצו.
במלחמה היה מלא טענות למפקדיו - והרי ישקה מעולם לא התאונן. התלונן על שלא הרשו לו לצאת לפעולות במרחב עם כיתתו. פסח על גורמי הבריאות ושידל את כולם ואת הרופא עד שהשיג אישור לצאת לקרבות.
אז תמו הטענות, וישקה חזר לעליצותו, מאושר ומלא סיפוק מהווית הקרב עם החברים להכשרה ונשק.
הגדוד פעל לאורך הגבולות בגליל ויצא מדי לילה לפעולה ופשיטה. ישקה יצא לשתי פשיטות, בהן הצלחנו להפתיע ולהכות את האויב מכה רבה. אחר יצא לפשיטה שלישית, שבה עלינו על מארב ונסוגנו. בפעולה זו, שמטרתה פיצוץ גשר ה"בניאס", ומניעת פלישה לארץ - נפל. הגדוד, שחבריו של ישקה הקימוהו, ידע לצעוד בקרבות על אף הכשלונות, הנסיגות והקרבנות עד סיום מלחמת-השחרור, כי כאלה היו בחוריו - מסורים עד תום.

י.ג.

רשימות לזכרו

לזכר ישקה

הלך מאתנו אח יקר, הלך לבלי שוב, וקשה להשלים עם המציאות. פניו הקורנים תמיד בחיוך של רוחב-לב - לא ישכחו מאתנו.
כן, אחי, מרוצה היית תמיד, נקלעת לחברה מענינת, לקבוצת הכשרה טובה, שבמחיצתה חשבת להמשיך את חייך. אך לא כן רצה הגורל, גורלם של טובי הנוער הישראלי. על אף מחלתך, שהכריחה אותך לשמור על עצמך מפני הסתבכויות נוספות, דרשת בתוקף שישתפו אותך בפעולות. תוך סכנת-נפשות נסעת לחיפה כדי לשכנע את הרופא, כי מצבך מרשה לך לצאת, ואחר ויכוח קיבלת את האישור; האישור שקירב את מותך.
נכנסת מיד לתפקיד: פעולות-הטרדה, התקפה על בית-המכס בתוך שטחי האויב, כיבוש נבי-יושע. "אלה הם חיי הפלמ"ח כרגע" - כך כתבת במכתב האחרון. ושוב תכונה לפעולה בלתי-נודעת, פעולה שממנה לא חזרת. על גדות ה"בניאס" - שם מצאת מותך, שם קבעת בדמך את גבול ישראל. ורק בן-21 שנה היית. הרגשת שנפגעת ואמרת: "זה כלום - אטפל בעצמי", אך התחבושת שחבשת לעצמך לא עזרה. הדם פרץ, פרץ עד תום, עד צאת נשמתך. ינעמו לך, אחי היקר, רגבי עפרה של צפת.

אחותך
מלכה

רשימות לזכרו

יהושע אפשטיין ז"ל

בשנת 1946 התארגנה קבוצת בנים מתנועת "הנוער העובד" מקרית חיים, מחיפה ופתח תקוה. הבנות למדו בבית ספר חקלאי בפתח תקוה. היינו יחד קבוצה של כ-65 בנות ובנים. כ-40% מזה היו בנות. המטרה היתה לצאת להכשרה באחד הקיבוצים כהכשרה מגויסת ל"פלמ"ח". באוגוסט 1946, לאחר השבת השחורה, יצאנו להכשרה לקיבוץ אשדות יעקב, בעמק הירדן ולאחר כחודשיים גוייסנו ל"פלמ"ח". (אני הייתי אז בן 17.5). ישקה, כך קראנו לו, הגיע אלינו להכשרה בתקופה מאוחרת יותר, אם זכרוני אינו מטעני, בסוף 1946 או בתחילת 1947. כנראה נשלח אלינו ע"י תנועת "הנוער העובד" בקרית אתא. בתקופה ההיא קראו לקריה "כפר עטה".
הגיע בחור גבוה, טוב לב שהשתלב יפה בתוך חברתנו. תמיד מוכן לעזור בכל הנדרש. כהכשרה מגוייסת ב"פלמ"ח" היה מקובל ששבועיים עבדנו בכל ענפי המשק ושבועיים עסקנו באימונים וכל זאת בתקופה שהבריטים שלטו בארץ.
ההסדר היה שבשבועיים שעבדנו, שילמנו את כלכלתנו לאותם השבועיים שהתאמנו. לישקה הייתי קצת קרוב ויכולתי לתהות על קנקנו. הוא עבד בבריכות הדגים במשק. זכורני שבאימונים עשה מאמצים להתבלט והשתדל לעשות הכל על הצד הטוב ביותר, אך בשטח זה התעוררה בעיה שהקשתה עליו באימונים. ישקה, מבחינת בריאות, סבל ממחלת ריאות. היו לו קשיי נשימה וזה כמובן הקשה עליו והשפיע על מצב רוחו כאשר לא יכול היה להשתתף באימונים הקשים. בתקופה ההיא היינו יוצאים הרבה למסעות רגליים ביום ובלילה במסגרת האימונים בכל חלקי הארץ. ישקה נלחם שמקומו לא יפקד ממסעות אלה, אך כאמור המחלה הקשתה עליו ורק לאחר לחץ רב של ישקה על המפקדים איפשרו לו לצאת למסעות קצרים.
זכור לי שלמסע הגדול לנגב, שארך 12 יום, לא איפשרו לישקה לצאת והדבר מאוד השפיע על מצב רוחו. הוא המשיך לעשות מאמצים והמפקדים נענו להפצרותיו. אנו מצידנו השתדלנו לעזור לו בכל.
ב-29 לנובמבר 1947 היתה הכרזת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל.
ב-30 לנובמבר 1947 הוציאו חלק גדול מהבנים מאשדות יעקב. חלק קטן של הבנים והבנות נשאר באשדות יעקב וביניהם ישקה. אותנו העלו לצפת, אך לפני זה הצטיידנו בנשק בקיבוץ עין זיתים ובלילה הגענו לעיר. צריך לזכור שבתקופה ההיא שלטו האנגלים בארץ והכל נעשה בסתר.
באותה תקופה אוכלוסיית צפת מנתה 13,000 ערבים לאומנים קיצוניים וכ-1800 יהודים רובם זקנים. אני רוצה לציין שבינתיים ההכשרה גדלה מספרית והיינו כ-90 בנות ובנים.
בצפת פוזרנו, ברובע היהודי הקטן שעוד לא היה נצור, בבתי מלון ובבית הארחה, שהיו בו עוד מבריאים. כשבוע לאחר הגיענו לעיר החלו היריות ואנו כמובן לא שתקנו. לאחר שהיינו בצפת כחודש הצטרפו אלינו כל הבנות וכל הבנים שנשארו באשדות יעקב, וביניהם כמובן ישקה. לא היה אדם מאושר ממנו. זכור לי שכאשר ראה אותי חיבקני חזק והרעיף עלי נשיקות. בצפת השתלב בתפקידי שמירה ועשה את כל אשר הוטל עליו. נדמה לי שבצפת הרגיש טוב יותר מבחינה בריאותית וזה כמובן גרם לשיפור, ללא הכר, במצב רוחו. תפקידינו בצפת היו תפקידי שמירה ופעולות יזומות ברובע הערבי. בפעולות היזומות נמנעו מלשתף אותו, אך ישקה לא פסק להפעיל לחץ, בקשות וכל דרכי שיכנוע אפשריות שישתפו אותו בפעולות היזומות.
לאחר חודשיים בצפת העלו את פלוגת הפלמ"ח להר כנען יחד עם ישקה. פלוגת ההגנה אשר הגיעה מחיפה החליפה אותנו. אנו הפלמ"חניקים התפננו לפעולות תקיפה והגנה בכל הגליל וכמובן ישקה ביננו.
בתחילת חודש מאי 1948 שוחררה העיר ע"י הגדוד השלישי של הפלמ"ח וכמו כן ע"י אנשי ההגנה, קבוצה קטנה של אנשי אצ"ל מבני צפת ופלוגת ההגנה שהיתה בעיר (הגיעה מחיפה). לאחר שיחרור העיר, הפלוגה שלנו חזרה להר כנען ומשם יצאנו לפעולות תקיפה ועזרה בעמק הירדן, לבנון וסוריה. ישקה לא הרפה ועמד על כך שישתפו אותו בפעילות קרבית. הוא טען שהוא הבריא ומרגיש טוב וזה כנראה עקב האויר הצח בצפת ובכנען. זכורני שיצאנו לתקוף את הכפר הסורי בניאס ועלינו על מארב. התפתחו חילופי אש וחזרנו על עקבותינו עם 2 פצועים ביניהם פצוע ראש. גם אני נפצעתי, אושפזתי בבית חולים בראש פינה, נותחתי ואני בסדר גמור. פה אני מוכרח להדגיש משהו לגבי ישקה. לאחר כמה שבועות יצאנו לטייל במורדות ראש פינה בליווי חבר, פצוע גם הוא. זה היה לפנות ערב. מהכנען ירדו 2 משאיות עם פלמ"חניקים. אני סובבתי את ראשי. ישקה קלט אותי ונתן שאגה "שמוליק... אני יוצא לפעולה. לקחו אותי". אני זוכר עד היום את הברק בעיניים שלו והאושר הגדול שהיה בו. הם יצאו פעם שניה לתקוף את הכפר בניאס אשר בסוריה, נתקלו בהתנגדות עזה, וחזרו עם שני הרוגים. אחד ההרוגים היה ישקה ז"ל. זה מאוד מאוד השפיע על ההכשרה כי הוא היה מין מתוק כזה. יהיה זכרו ברוך.

שמואליק פלד
רוקח 23, קרית מוצקין 26376
טלפון: 04-8713688

רשימות לזכרו

לזכרו - חיים

יהושע אפשטיין
עם נפילתו של יהושע נלקח מסניפנו מדריך השכבה-הצעירה, החבר הטוב, הנאמן והמסור, ישר הלב, הצנוע והשקט.
בשנת 1947 יצא להגשמה להכשרה -המגויסת באשדות-יעקב, יצא להגשים את הדרך שאליה חינכה אותו תנועתנו.
הכל אהבוהו. היה שקט כלפי חוץ וסוער פנימה. רב היה המרחק בין הסניף וביתו - אבל תמיד ידע היכן תפקידו.
על הרי הגליל נפל וקידש בדמו את המקום. נדע להמשיך בדרכו בה הלך כאיש התנועה וההגשמה.
חבריו-חניכיו מרכינים ראשם ליד קברו.
חיים, כפר-אתא