ונזכור את כולם

טוראי אוקראיניץ פסח ז"ל

בן פסיה ויצחק
נולד בפולין
ב תר"פ, 1920
יחידות: סדום
נפל בעת מילוי תפקידו
בי"א תמוז תש"ח, 18/7/1948
מקום נפילה: נבי-רובין (ע"י פלמחים)
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 28 בנפלו

קורות חיים

בן פסיה ויצחק, נולד בשנת 1920 ביאנוב שעל-יד פינסק שבפולין, למשפחה מטופלת בבנים. אביו, שהיה איש אדוק בדתו, לא אבה לשלוח את בנו לבית-ספר או ללמדו מקצוע ולכן חונך בבית הוריו. אבל עם כל היותו בחור פשוט, לא מפותח ופרימיטיבי הבין כבר בנערותו והבדיל באינסטינקט הבריא בין צדק ועוול ועמד תמיד לצד העשוק.
בהיותו בן 16, כאשר פורעים פולנים התנפלו על בית-הכנסת, אירגן קבוצת נערים, שהדפו את הפורעים בהורגו את אחד ממנהיגיהם. פסח, שמצא לו מחבוא בעליית-הגג וביער הסמוך, הצליח לברוח מפולין והגיע לצרפת. שם קיבל היתר ישיבה והתכונן לעבוד.
כשפרצה מלחמת-העולם השנייה התנדב מיד לצבא הצרפתי והיה חייל אמיץ-לב ונוקם. קצינו הצרפתי סיפר עליו גדולות. רבים הם הרוגי הנאצים שנזקפו לזכותו. הרובה והרימון בידיו החזקות והשריריות עשו את פעולתם ולא החטיאו, הרגיש, כנראה, שהנאצים בפולניה ישחטו את כל משפחתו האהובה, בלי להשאיר זכר. והוא נקם את נקמתם ואת נקמת עמו.
עם גמר המלחמה הוזמן על-ידי קרובים אמידים לבוא אליהם לארצות-הברית, אך הוא בחר בדרך ההעפלה לארץ-ישראל. הדבר היה באביב 1946. מספיק לו להיות גיבור ולוחם בנכר, עת לעשות גם לעמו ובאניית מעפילים קטנה מצא לו פינה. לפני עזבו את צרפת אמר שהאנגלים יוכלו להתפקע, הוא לקפריסין שלהם לא ילך ואת מוצא פיו שמר כמו תמיד, הסתנן וירד בחיפה.
בארץ הצטרף לקיבוץ גל-און ועלה עם חבריו על הקרקע. בקיבוץ שימש כטרקטוריסט. היה ידוע כאמיץ-לב, ישר-דרך ואיש עמל, אבל לא התמזג עם החברה, שקיבלה ברובה חינוך אחר.
בקיבוץ זה מצא את חברתו לחיים, ילידת הארץ. פסח עזב את הקיבוץ ונשא את חברתו, דבורה, לאישה. בפסח תש"ח והם קבעו את משכנם בירושלים. לאחר שנים רבות של סבל ונדודים הגיע גם הוא למנוחה ולאושר בחיק משפחה מסורה ואוהבת, אולם לא לאורך ימים, זמן קצר של אושר נפל בחלקו. בירושלים, גויס מיד ונשלח למפעלי צפון ים-המלח. לאחר הרס המפעל נשלח בין אחרוני אנשיו לסדום והשתתף בהגנתה כרגם. נחשב כרגם טוב והרגיש את עצמו כדג במים, כפי שהוא כותב במכתביו הקצרים, קיימים לגביו שלושה דברים: דבורה, מולדת, חופש. גם דבורה התגייסה בירושלים חיילת טובה ומסורה. חלומם על החופש לא התגשם.
ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), היום האחרון שלפני ההפוגה השנייה, הוטס לתל-אביב לחופשה. בעת שקרב המטוס לנחיתה בשדה דב ליד תל-אביב, נקלע להפצצה מצרית על העיר ונחת נחיתת-אונס בחולות נבי רובין. כנופייה מערביי הסביבה תקפה את נוסעי המטוס והרגה חמישה מהם ופסח ביניהם. הוא הובא למנוחת-עולמים ביום י"ג בתמוז תש"ח (20.7.1948), בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח אישה - דבורה.

אלבום תמונות