דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

סגן אושדי שמעון ז"ל

בן צביה וזכריה
נולד בתימן
בט"ו כסלו תרצ"א, 5/12/1931
עלה ב-1934
גוייס ב-1947
שרת בפלמ"ח - חטיבת יפתח
יחידות: הגדוד השלישי, חטיבת יפתח, פל' ט'
בהכשרת חולתה (1948) – המחנות העולים
תפקיד: מפקד מחלקה - מ"מ
נפל בקרב
במלחמת העצמאות
בה' אלול תש"ח, 9/9/1948
מקום נפילה: סמוך לניר עם
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 17 בנפלו

קורות חיים

שמעון בן זכריה וצביה. נולד בט"ו בכסלו תרצ"א בתימן ועלה עם הוריו ארצה באדר תרצ"ד. מילדותו היה ער ותאב-דעת הצטיין בלימודיו וסיים את בית הספר העממי לבנים "מזרחי" ברחובות, בה התישבו הוריו. מוריו גילו בו כישרון ונטיה להוראה ועזרו לו להמשיך בלימודיו. המשיך בכיתה ט', אך נאלץ להפסיק את לימודיו בגלל מצבו הדחוק של בית הוריו והוא נחלץ לעזרתם.
בן 14 עבר עם קבוצת "הנוער העובד" להכשרה ליגור ומשם, ביחד עם גרעינו, לכנרת, בה בילה שנתים וספג לתוכו את רוח החלוציות שהשאירה בו את עקבותיה לכל חייו. כתום השנתים נאלץ לעזוב את הקבוצה כדי לעזור למשפחה. חזר לרחובות, אך לפני שהספיק להסתדר בעבודה פרצו המאורעות והוא התגייס מיד לשירות בפלמ"ח, על אף המצוקה החמרית בה השאיר את ביתו.
במשך זמן קצר הועלה לדרגת מ"מ קרבי ותקופה קצרה לאחר-מכן לסגן קצין. הוצע כמועמד לקורס לקצינים אך לא הסכים להיפרד מחבריו אשר אליהם התקשר ואשר עמדו להישלח לחזיתות-קרב שונות. לחם בסביבות צפת, הר כנען, בפריצת הדרך לירושלים, בלטרון, במבצע "דני", ולבסוף נשלח לפריצת הדרך לנגב.
מבסיסו בניר-עם יצא ב-9.9.1948 עם אנשיו למשלט ונפגע בחזהו מכדורי המצרים שרדפו אחריהם במשורין. חבריו אספוהו אך מת כעבור שעות מעטות. נקבר בניר-עם. ב-4.12.1950 הועבר למנוחת-עולמים בית-הקברות בנחלת-יצחק. הוענקה לו דרגת סגן לפי פקודת מטכ"ל.
השאיר אחריו מכתבים ויומן המגלים כושר ביטוי רב.

אלבום תמונות

מפרי עטו

מפרי עטו

מתוך יומנו

כנרת 1.12.46
החלטתי להתחיל ביומן חיים. זה זמן מה, שאני הוגה על מעשה כזה. וביחוד אני נוטה להתרשם מהגדולים שמספרים מיומן חייהם. כשקראנו בליל שבת מיומנה של חנה סנש, החלטתי ,שמ- 1 לחודש דצמבר אחל ביומני.
...יש ופעמים אני כל כך משתוקק להיות בבית. כל כך... אני נזכר במשחקים, כדור רגל, בבנות בחברים, בקולנוע בסרטים בני 31 מערכות, בתנועה וכו' בפעם האחרונה כשבקרתי בבית רציתי להישאר עוד מספר ימים אך לא יכולתי....
יש ולפעמים אני חושב, שהקבוץ לא בשבילי. אני לא אוכל שאת את החיים האלה. חיי עבודה ברציפות שאין בהם ענין... אך לפי שעה עודני נמצא בחברה, וימים יגידו עתידות...
בבית המצב בכל רע, יש לי רושם שאינם רוצים לכתוב את המציאות המרה. אחי עובד קשה מאוד. דאגה רודפת דאגה אוני מה אהבתיו... הוא ואמי מבקשים את עזרתי..."


1.1.47
קבלתי מכתב מאורי ובו הוא כותב לי בעיקר על המצב בנוער העובד. הנוער שם נוטה ל"קיצוניות" מבחינת ה"ארגון". נהנים הם "לאחוז טומיגן מאשר להשאר במועדון של הנוער העובד" כך הוא כותב. רגלם האחת על הסף והשניה בחוץ.
לפי שעה בחברה - לא רע. היחסים משתנים תמיד. כל רגע אני יכול לאמר על חבר זה או אחר, דעה מנוגדת לראשונה. דעותי משתנות לפי מצב רוחי. דוד מ. לועג לי תמיד על כי אני מרבה במילה: "יַה-בַה-יֵה" הדבר פוגע בי אך אני מניח לו יהיה כך... אני רוצה להגשים את האידיאל שלי והוא להיות קבוצניק אך עזרת ההורים עומדת מנגד."


6.4.47
היום שישי נסעתי מכינרת רחובותה. בדרך נסיעתי הרהרתי על עתידי הרהורים נוגים מאוד וסכמתי שהענינים יגעים. ברחובות פגשתי את אמי ואחותי אחר כך גם את אחי. הפגישה היתה רגילה.


19.7.47 זה שלושה ימים שאני נמצא בסמינר של השכבה המתבגרת ביגור. עזבתי לזמן מה את עבודתי ברחובות ובאתי יגורה. הסמינר ימשך שמונה ימים. הדגש בסמינר מונח על ההרצאות. אני משתתף בחוג לספורט
שנה תמה ועברה, שנת תש"ז, ופוסע אני לקראת שנה חדשה שנת מאורעות בחיי ובחיי העם העברי בכללו.
הנני צועד אליה, הנני צועד, הנני...