ונזכור את כולם

טוראי אברך חנה ("חנקה") ז"ל

בת נעמי ומנשה
נולדה בגבתון
בי"ד ניסן תרפ"ח, 4/4/1928
יחידות: סדום
בהכשרת מעוז חיים
נפלה בעת מילוי תפקידה
בי"א תמוז תש"ח, 18/7/1948
מקום נפילה: נבי-רובין (ע"י פלמחים)
נקברה בגבעתיים - נחלת יצחק
בת 20 בנפלה

קורות חיים

בת מנשה ונעמי. נולדה בי"ד בניסן תרפ"ח בגבתון, בשנת משבר ומצוקה לציבור הפועלים בארץ. קשה היה גידול הבנים למשפחת עמלים הנאבקים קשות על קיומם ונאחזים במאמץ חלוצי על-אנושי בקרקע המולדת, ברוח זו גדלה הילדה ומכאן שרשיותה העמוקה וכוחה הנפשי הרב בכל דרכיה.
סיימה את לימודיה בבית-החינוך לילדי עובדים והחליטה להמשיך וללמוד חקלאות ולשם כך הלכה לבית-הספר החקלאי לבנות ב"עיינות". בגיל 10 הצטרפה כחברה לתנועת-הנוער "מחנות העולים". היתה ערה מאד לכל המתרחש בישוב ושיתפה את עצמה בבעיותיו. בבית-הספר, התמסרה באופן מיוחד לעולות החדשות שבתלמידותיו אשר זה מקרוב הגיעו לארץ וניסתה להקל את קליטתן ולהדריכן. היתה בין יוזמות הגרעין ההתישבותי מבין בוגרות "עיינות" ועם גרעין זה הלכה להכשרה חלוצית למעוז-חיים, ועם תום הכשרתה הצטרפה לקיבוץ בית-הערבה. דבריה על הפלמ"ח היו נלהבים, בכבלי קסם נמשכה אחרי החיים בפלמ"ח, אשר נראו לה אז כחזון של גבורה ומחתרת.
יפה, מפותחת וערה, בעלת יזמה ומרץ, היתה לאחת האישויות המרכזיות בקיבוץ. בכמה פשטות אהבה את החיים וגם הם האירו לה את פניהם. היא אהבה כל אחד מחבריה, את ביתה ואת משקה. לא במילים יפות התגלתה חנקה, לא במעשה גבורה גדול, אלא בכל רגע משנות חייה, בכל מעשה שעשתה, בעבודה וביחסיה אל חבריה. מחשבות ישרות ואהבת הארץ. משנאלצו חברי הקיבוץ לנטוש את בית-הערבה, החליטה חנה להישאר עם אלה אשר הורדו לסדום, כדי להמשיך להילחם ולהיאחז בים-המלח, המנותק לחלוטין מכל הישוב ונתון לסכנת התנפלות תמידית. באותו זמן נפל חברה במלכיה והיא זועזעה קשות, אך בכוחה הנפשי המשיכה בעבודתה היומיומית הקשה ללא רתיעה.
אז היא כותבת להוריה: "... ברור לי כי יהודה מת מות גיבורים וידע לשם מה הלך ולמה הקדיש את כל כוחו ומרצו... הוא היה אחד מרבים ותפקידו אשר מילא מחייב אותנו להמשיך וללכת בדרכו. חזקו ואמצו! ראו, זאת מבקשת בתכם, שחברה הוא אשר נפל. אם אדע כי ידעתם לשמור על רוחכם אוכל ביתר קלות להמשיך את חיי..."
אחרי תקופה ארוכה של מצור קיבלה חופש לימים מספר ואמרה להגיע במטוס מסדום הביתה.
ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948) יצא המטוס מסדום והגיע לשמי ת"א במוצאי שבת, בדיוק בשעה שהעיר הופצצה ע"י מטוסי האויב, לא הצליח לנחות בשדה תעופה אחר, וליד נבי רובין נאלץ לנחות נחיתת אונס ונתרסק אל גבעת חול. 5 מנוסעי המטוס (בינהם הטייס, נוצרי אמריקאי) נרצחו ע"י ערביי הסביבה. בינהם היתה חנה אברך.
ב-20.7.1948 הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנחלת-יצחק.

אלבום תמונות

מפרי עטה

מכתב לטובה

עיינות 10.12.44
לטובה

--- אני את דרכי כבר בחרתי. אני יוצאת להכשרה עם החוג העולה של התנועה היוצא בעוד זמן קצר. אני חושבת שאעזוב כבר בשבוע הבא, כי אני רוצה לעזור בבית. א. צריכה לנוח ואני אינני רוצה להפסיד את חודש ההכנה של החוג העולה, כי זהו היסוד. עוד לא החלטתי סופית, כי קשה ההחלטה.

מתוך 'שמונה שנפלו' בהוצאת קבוצת החוגים בית הערבה תש"ט
הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבית הפלמ"ח

מפרי עטה

מכתב ליהודה סלומון

בית הערבה 1947
רב שלומות לך יהודה יקירי
--- אם תשאלני לשלומי, אומר לי כי טוב, רק שמתגעגעת אני אליך. יש כאן ערבים כל כך נחמדים, והנוף הוא כה יפה, הלב פשוט נשבר. עתה לילות ירח. ביום השני לבואנו לא עבדנו, ואז הלכנו לירדן. יש שם מקומות ממש מקסימים. אתה יודע מה עלה פתאום במוחי ? - שתהיה לנו מצלמה ונוכל לצאת יחדיו ולצלם...
---- חושך בחוץ, גשם עז יורד, השמים מכוסים עננים שחורים, ברקים ורעמים מרעישים בקולי קולות. בבית שקט ודממה, הכל ישנים כבר. ---- אני כה שמחה שיחד החלטנו ללכת לקיבוץ. עתה אני שלמה עם עצמי לאחר שסיפרתי לך את כל חששותי וספקותי בקשר לדרך הזאת, ואני מקוה שיחד נוכל להתגבר על הרבה דברים.
----אני רוצה להקדיש הרבה זמן לקריאה, ובכלל ללמוד עוד קצת עד כמה שאוכל, כי מרגישה אני שחסר לי הרבה בשטחים שונים. אתה יודע, בתכניתי היה כי יחד נעבור על ספרים שונים ונחליף רשמים... אך כיון שזה לא ניתן, אעשה זאת לבד. אני רוצה מאוד לעבוד במשתלה ואם יעלה הדבר בידי אהיה מאושרת מאוד. אחד הדברים החשובים ביותר בקיבוץ הוא להיות מרוצים מן העבודה. אני כל כך אוהבת את עבודת המשתלה, ובכלל כל עבודה חקלאית שהיא.
---מוסיקה היא אחד הדברים המשפיעים עלי באופן החזק ביותר, ומה צר לי על אשר לא למדתי לנגן על איזה כלי. לפעמים יש לי הרצון לנגן משהו, ולהביע ואינני יכולה. את ילדי כבר אלמד לנגן ויהי מה.
---גמרתי לנקות את ארבע הערוגות של תות הגינה, אשר היה כולו מלא עשבי בר, ובקרוב יהיו לנו תותים בגינה. אתה ודאי אוהב תות, נכון?
---עבדתי יומיים במחסן ויום אחד בגן הירק. היה זה יום נהדר, היתה לי הרגשה כה טובה לעבוד בחוץ, במרחב, אני כה אוהבת את השדות ואת הטבע. עבדנו בהדלית עגבניות ואחר בהורדת ירקות ודילול גזר. באמת הייתי מאושרת.
---כפי שהבטחתי לך, הנני כותבת אליך מיד. מה שלומכם ומה נשמע ? הגעתי לבית הערבה בשלום והנני מרגישה בטוב. מה אומר לך ומה אספר: בעצם עדיין אינני יכולה לקבוע שום דבר, אך הרושם הראשון הינו טוב. המשק הוא נחמד והחברים חביבים.
הספקתי לעבוד יומיים במחסן כבר ביררתי עם סידור העבודה בקשר לענף המשתלות. מסתבר כי לי סיכויים רבים, כי מתכוננים להגדיל את הענף.

מתוך 'שמונה שנפלו' בהוצאת קבוצת החוגים בית הערבה תש"ט
הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבית הפלמ"ח

מפרי עטה

מכתב להוריה

רב שלומות לכם, יקרים !

השלום לכם? קשה לי לכתוב, כי לא פג הכאב מן הלב ונפשי עדיין בוכיה על האסון שקרה לנו.
השמעתם ? יהודל'ה שלנו נפל. ב 15 במאי קרה הדבר, בקרב על מלכיה שבגליל. היו בקרב זה הרבה קורבנות ופצועים והנה נפל הגורל גם עלינו. עדיין איני יודעת כל פרטים אך דבר אחד ברור לי, כי יהודה מת מות-גיבורים וידע לשם מה הלך ולמה הקדיש את כל כוחו ומרצו.
הוא היה מוכן תמיד שיקרה לו מה שקרה. וברור לי כי בקשתו האחרונה היתה, שנהיה חזקים ונדע להתגבר על הכל.
הורי היקרים, קשה היא לכולנו האבדה, אך לי כפליים. ובקשה אחת לי אליכם: היו חזקים ואל תרבו לבכות. הוא היה אחד מרבים ותפקידו אשר מילא, מחייב אותנו להמשיך וללכת בדרכו.
חזקו ואמצו! ראו, את זאת מבקשת בתכם, שחברה הוא שנפל. אם אדע כי ידעתם לשמור על רוחכם - יקל לי הרבה, ואוכל ביתר קלות להמשיך את חיי.

מתוך 'שמונה שנפלו' בהוצאת קבוצת החוגים בית הערבה תש"ט
הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבית הפלמ"ח