דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

מ"מ תבורי (טבוריסקי) יצחק ז"ל

בן יהודית ויעקב
נולד ברוסיה
בב' שבט תרע"ג, 10/1/1913
יחידות: פל' א'
תפקיד: מפקד מחלקה - מ"מ
נפטר בעת שירותו
בתקופת המאבק בשלטון הבריטי
בכ"ז אדר תש"ד, 22/3/1944
נקבר באפיקים
בן 31 בנפלו

קורות חיים

בן יהודית ויעקב. נולד ביום ב' בשבט תרע"ג (10.1.1913) בעיר קרמנצ'וג, רוסיה. כאשר עלה לארץ-ישראל התקבל לבית הספר הריאלי בחיפה ובלט בכשרונותיו ובהתעניינותו בשאלות היחיד והחברה. מאמר שכתב בעודו תלמיד ופורסם על ידי הסופר אליעזר שטיינמן בנושא "דמות הנוער בארץ וייעודו" עורר ויכוחים סוערים ביישוב. יצחק חיפש דרכים חדשות לתיקון האדם והחברה והיה פעיל ומפעיל בחוגי הסוציאליסטים החופשים.
היתה לו נפש פיוטית והשירים שכתב כונסו בשני ספרים : "על סף הנכסף" (אותו הקדיש לזכר אחיו כתריאל) ו"ידידי הגמדים".
השירים שכתב נבעו כאילו מאליהם מנבכי נפשו הסוערת והמתייסרת: "אני לא קראתי לשיר כי יבוא / אני לא רדפתי אחריו / הוא עט על שפתי ושרפן במעופו / וכאבן בשטפו גרף". כאיש ארץ-ישראל העובדת הצטרף בשנת 1932 לקבוצת חברים שהקימה את קיבוץ אפיקים בעמק הירדן.
יצחק תבע מעצמו להיות בין המגשימים, בגופו ובנפשו, ונתן ביטוי להרגשתו כעובד אדמה בשיר "מזמור לטוריה" ; "מארבע רוחות השמים / רגבים יספרו גבורותיך / ולא תספרנה מרוב / ... בצור נחתה מכתך / והמים פרצו מן הסלע / ... ידי הכירוך עד תכלית / קדשוך לי כדין / "הרי את".
הוא לא קיבל את אורחות החיים של הקיבוץ כמובנים מאליהם אלא חקר ושאל, התמודד בבעיות ופתרן בכוחות עצמו. בפרוץ מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט הצטרף יצחק לשורות המגינים והכשיר עצמו לכך מבחינה מקצועית. הוא הצטרף לפלמ"ח, עבר קורסים מקצועיים ולבסוף מונה כמפקד מחלקה והיה מדריך לנשק מסייע (מרגמות ומכונות יריה) מטעם מטה ה"הגנה".
בתקופת מלחמת העולם השניה, כאשר כוחות בעלות הברית פלשו לסוריה, שהיתה נתונה לשלטון וישי אוהד הנאצים, הצטרף יצחק לאחת מיחידות הפלמ"ח (פלוגה א') שהצטרפו לכוחות הלוחמים. למרות כל פעילותו קינן בליבו הספק שמא אין הוא עושה את כל הנדרש מצעיר עברי באותם הימים. לבו הלך ונקרע בקרבו, שבועות וחודשים היה מתהלך כשהוא נתון להתייסרות עצמית אכזרית, עד שלא יכול היה לשאת יותר.
ביום כ"ז באדר תש"ד (22.3.1944), נפטר יצחק והובא למנוחות בבית העלמין של הקיבוץ. הניח אשה, בן ובת.
יצחק מונצח ב"ספר הפלמ"ח".

אלבום תמונות

מפרי עטו

מפרי עטו

שוב פניו לפני...

שוב פניו לפני במרחק הגווע,
העדה עוד תזכור שני דורות לפחות
איך נשקה השדמה באדמות רגביה
את מצחו הקמור, את לחייו התפוחות

רך קטיפה לשדה הרן בכל טפח.
איך עמקו צעדיו בשדה החרוש!
איך נשק לו הטל והשמש לטפה
את עיניו הקורנות, את עורו הנחוש!

שוב פניו לפני ושנית יחיך הוא,
ושנית יש רצון הקניטו כאי-אז:
עוד מעט יעלו עשבים בלחייך!
כה דמה עור פניו לשדה המופז.
הוא הבין שפת כרים ושיגם הפורח,
הוא נגע בפרות ויטף עסיסם.
בלילות חלולים בחיצי הירח
הוא עבר מתבודד, מאושר ומקסם.
הוא עבר, אך נגהו את עיני יסנור עוד
ניחוחו עוד נשא בנופי המיותם -
כך הסמל עובר, אגדה כך עוברת
והלב לא ישכח את חסדם

לזכר בנימין קירשון המנוח, איש האדמה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

בני הקטן

בני הקטן - לחן של יער עבת,
ורד טלול שגונב מגני השחרים!
ואיך היום הזה, בין רבבת אבות
אשיר לך אחד מרבבות שירים.

ולא אהיה נלעג - בנלי לפתוח פה,
על מלה רק אחת לחזור, למובן רק אחד הבן.
בנלי על סף כל יום לעמוד בלב עלפה
ולחרוד, לעולם לחרוד, לשלמו הבהיר של הבן.

בני הקטן! לבלוב של גני שמחה.
גמגום של אלפי מלים בזהב אהבה מופזות.
אם בנלי אהוב אותך כך, אם בנלי לשיר לך -
משבעת עמודי החכמה תקדש נא בנליות זאת.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח