דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

לוחם זלצמן אברהם ז"ל

נולד באוקראינה
בכ"ג אדר א תרפ"א, 3/3/1921
נפל בעת שירותו
בט' חשוון תש"ח, 24/10/1947
מקום נפילה: ניצנים
נקבר בניצנים
בן 26 בנפלו

קורות חיים

נולד בכ"ג באדר א' תרפ"א (3.3.1921) בעיירה אוסטרוג שבווהלין, אוקראינה. הוא גדל באווירה של שנאת יהודים מבחוץ, וחום ולבביות בקרב יהודי העיירה, אנשי עמל ברובם. בגיל צעיר הצטרף לקן המקומי של הנוער הציוני ובו הותוותה דרכו לעתיד.
בגיל 17 והוא עלם חסון בגופו ואיתן ברוחו, יצא להכשרה חלוצית בחווה החקלאית של תנועתו בצ'נסוטנייב. לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה הגיע לעיר ווילנה, שבה התרכזו אז חברים רבים מתנועות הנוער הציוניות בפולין ובליטא ולאחר טילטולים רבים בא בשנת 1941 לארץ ונתקבל למוסד החינוכי החקלאי במגדיאל.
כאן רכש ידע והשכלה ועם זאת התבלט כפועל חזק וחרוץ. בתקופת מלחמת העולם השנייה, התגייס לפלמ"ח ושירת בו שלוש שנים, גם כאן זכה לאהדה ולהערכה.
לאחר השירות שב לקבוצת ניצנים ושוב שיקע עצמו בעבודות המשק. כעדות חבריו: "ידו היתה בכל. מוכשר לעבודה, בעל מרץ שופע, חיוך נצחי על שפתותיו..." בצד עבודתו המשיך פעילותו בפלמ"ח ובמסגרתו היה גם יוצא לפעולות שונות. מן הפעולות היה חוזר שקט, צנוע, ללא אומר.
רק פעם אחת אמר: "כאשר אני חושב על המוות, רק דבר אחד מדאיג אותי. יחידי שרדתי מכל משפחתי הגדולה, ואם אמות בלי להשאיר ילדים הרי שבעולם כולו לא ישאר זכר למשפחת זלצמן, הענפה מאוסטרוג, ווהלין".
ביום י'א בחשוון תש"ח (25.10.1947) השתתף בכנס חברי הפלמ"ח בגבעת ברנר. למחרת היום יצא לביתו כשהוא עושה דרכו ברגל, מסיבוב מגדל לכיוון קיבוץ ניצנים. 200 מטר מתחנת הנוטרים "שומרי הרכבת" הערביים, פגע בו כדור מרצחים. גוויתו נמצאה במקום בשעות הערב על ידי שוטרים בריטיים. הוא הובא למנוחות בבית הקברות של קיבוץ ניצנים.
הוא היה הקרבן הראשון בארץ בשנת תש"ח. בדברי הספד לזכרו נאמר:"... ובאם זה אמת, אם זאת לא טעות, המותר להרפות את הידים, להתיאש, לחדול מלהאמין בכל דבר יקר וקדוש בסדר העולם ? לפנינו החיים, לפנינו תפקידים ענקיים. מוכרחים אנו להצמיד את השפתיים, עד זוב דם אפילו, לכבוש את עצמינו, להתגבר על כל כאב ולהמשיך במה שהתחלנו, מה שהיה יקר לפנים, פי מאה צריך להיות יקר לנו -כעת."

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

אברהמ'ל בבגדי חאקי

איש פשוט היה אברהמ'ל. ללא כחל ושרק לא עסקן ולא דברן, גם לא כתבן. איש ההולך לתומו, בצנע, בעבודה ויצירה מוצא את סיפוקו השלם. בבגדי חאקי התעלה. נדמה, שלעתים רחוקות ראינוהו בבגדי-אחר-עבודה רוב ימיו התהלך בבגדי עבודה ובמדי חאקי של המגין. בחדשים האחרונים היה גם לנוטר במקום. איש פשוט היה לסמל לגדולים ממנו בתורה, אולם לא בעבודה. הבו גודל לאיש הפשוט.
חבר אשר ראה אותו, לאחר מותו, מספר: הוא שכב על האלונקה כגבור, כאתלט. שריריו החזקים מכווצים, החזה הרחב חשוף, עיניו התכולות פקוחות לרווחה - כרגיל. ללא סבל ויסורים נרצח ברגע אחד - ועיניו נשארו פקוחות כמקודם, עת צעד הביתה.
צנוע בהלכותיו ותובע מעצמו הרבה - כה חי אברהמ'ל.
צנוע ושקט, ללא אומר ודברים, לפתע נדם ואיננו. כך הלך מאיתנו אברהמ'ל. לפעמים יש רצון להשלות את עצמנו. נסע אברהמ'ל, שום בעיניניו וגם יחזור.
אזניו קשובות היו כבר בזמן האחרון לתביעת גיוס חדש של המגינים.
אולם רק רגעים נמשכת האשליה.
ככל אשר תפנה רודפות אותך אותן עינים תכולות, פקוחות לרווחה -ברגע האחרון לחייו הצעירים והפוריים.
אברהמ'ל הלך
המפעל נשאר.

חיים מ.

מתוך 'אברהם זלצמן -שלושים למותו' בהוצאת קבוצת ניצנים תש"ח.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

קץ החלום

זעקה אלמת מנסרת בחלל
אברהמ'ל איננו, חברנו נפל
יד אויב אכזרית וקשה
את אילן חייך באבו כרתה -
בלכתך בדרך, יחידי, ללא נשק
ופעמיך לשלום, לקבוצה, למשק.

בדמדומי הערב נורה כדור מן המארב
ואתה כרעת -נפלת -ותשכב...
ולא נבא לך לבך כי זו תהיה אחריתך.
אחר ונשגב היה חלומך: -
חלמת על עמל, בנין ויצירה
על הקמת ישוב עברי בשממה,
גם על מלחמה חלמת - מלחמת מצוה
של אומה שאחרי אלפיים שנה -
חוזרת סוף סוף להיות לעם בארצה.

ותלחום לקיים המצוה הקדושה...
זה היה חלומך אברהמ'ל -
כחיל עברי כאכר עברי
חלמת - ובלא עת נדמת - - -
ואנו נשבע על קברך הרענן
לא נשקוט עד כי נקח נקמת דם
דמך השפוך נקום שבעתים
וידע אויב: דם עברי - אינו מים

מ י ר ה .

מתוך 'אברהם זלצמן -שלושים למותו' בהוצאת קבוצת ניצנים תש"ח.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

עם מותו

כה קשה הוכינו, שכל ניב יחויר לנוכח עצמת הכאב. עוד אנו המומים משנוכל לתפוס את כל הצער, העלבון המכה האכזרית
אברמ'ל נרצח מן המארב, סמוך למשק, בכביש הראשי, על יד משמר נוטרים ערביים. הרוצח לא נתפס, רק הגופה נמצאה... אין השלטונות יודעים ידו של מי היתה בזה - אף כי הכדור היה רשמי.
על יד הקבר הרענן נתבע מאת הכוחות השליטים לגלות את הפשועים. לא נשקוט ולא ננוח עד שתיענש כנופית הרוצחים. החיים הצעירים שקופחו, הדם הטהור שנשפך יזעקו מן האדמה. אל ניתן שדם יהודי יהיה הפקר!
אברמ'ל נפל. כמה אכזריות מקופלת בשתי מלים אלה. בימי ציפיה והתכוננות להכרעה נפל בשרתו את המפעל. לא רבים שמעו על אברמ'ל. היה נחבא אל הכלים. אולם חבריו במשק, המאות שעשו יחד אתו בשירות, ידוע ידעו, כי ימיו היו קודש לארץ, כי היה נאמן העבודה, נאמן הבטחון הפנימי, דרוך לכל צו, מוכן לכל פעולה - ועושה הרבה. וכאשר חזר למשקו, לעבודה אפורה, ידע למזג את שלמד משך שנים תוך טיפול בבעלי חיים, בשתיל-רך, בחתימת דשא, בפרח, ותוך עבודתו של הישוב. אברמ'ל היה בין הצעירים במשק, אבל למסירות, לאומץ רוח, לדעה צלולה - אדם בוגר היה. אכן, לא רק המשק הזה היה שלו - כל הארץ לו היתה: כל הר וגיא, כל משעול ושביל. הוא שוטט ותייר אותה לארכה ולרחבה. אבל הבית הזה היה יקר לו, גם בשנים ההם הופיע אצלנו לשאוף רוח, להינפש ולאגור כח לקריאה חדשה.
אברמ'ל - שמעת את פעמי המשיח, אבל לא זכית ליום התגשמות החזון, נמצא ניחומים בזה שהיום בוא יבוא והוא קרוב. בית ישראל יקום ולך נקים מצבה על האדמה הזאת, בביתנו הנבנה ביסורים ובעמל. שלום לך מחבריך, מילדינו הרכים, שלום מכל רגב אדמה ומכל אבן, מכל עץ ושיח,מכל נטע ופרח. שלום מחברים רחוקים מן הבית, שלום לעפרך.

צבי קד.

מתוך 'אברהם זלצמן -שלושים למותו' בהוצאת קבוצת ניצנים תש"ח.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.