ונזכור את כולם

סגן הורביץ זרובבל "בבל" ז"ל

בן חנה-בתיה ושלמה
נולד בליטא
ב תשרי תרפ"ד, 1/1924
יחידות: הגדוד השישי - "ירושלים"
תפקיד: מפקד משוריין
נפל בקרב בלווי שיירה לירושלים
בט"ז אדר ב תש"ח, 27/3/1948
מקום נפילה: נבי דניאל
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 24 בנפלו

קורות חיים

בן שלמה -לוי וחנה-בתיה. נולד בתשרי תרפ"ד (1924) בז'ז'מר אשר בליטא. בהיותו בן 9 עלו הוריו לארץ והוא גר אצל אחיו בקיבוץ תל-יוסף. שם סיים את חוק לימודיו בבית-הספר המשותף. בגמרו את לימודיו התגייס לפלמ"ח, משם התנדב לחי"ל בבריגדה היהודית בצבא הבריטי, ושירת בו כשנה וחצי. בחזרו למשק, עבד במספוא ובקצירת תלתן והיה לחקלאי מסור ונאמן, האוהב את נוף כפרו בכל מאודו. את "בבל" - כפי שכינוהו חבריו - הכירו כצנוע, שתקן ונחבא אל הכלים ובעל נפש עדינה ואוהבת, מתרשמת מיופי ואמנות.
בצבא הצטיין כצלף (זכה במקום שני בתחרות לצליפה באזור תעלת סואץ), וכשהתלקחו הקרבות היה מראשוני הנחלצים למערכה. נקרא לשרת בגדוד השישי של הפלמ"ח כמלווה שיירות. יצא בשיירה האחרונה, אשר פרצה לגוש עציון הנצור-"שיירת נבי-דניאל", בה מצא את מותו - מות גיבורים. השיירה שהותקפה בדרכה בחזרה, נאלצה להתגונן בפני אלפי הערבים שעטו להשמידה. המשוריין, פורץ המחסומים, שזרובבל היה מפקדו, נותק מהשיירה, נתקע במקומו ואי אפשר היה להחיש לו עזרה. חמש שעות עמדו אנשי המשוריין בקרב עז מול מאות הפורעים, רוב אנשיו נפצעו, המשורין בער, אך זרובבל ניהל את הקרב עד הרגע האחרון. לפצועים פצעים קלים, נתן פקודה לעזוב את המשוריין והוא עצמו נשאר לחפות ולהגן על חבריו הפצועים. ציווה עליהם לזחול לעבר גוש עציון הקרוב. כאשר שאלוהו: מה יהא על גורלו עצמו, ענה: "צאו. אני יוצא תיכף אחריכם". הם יצאו בזחילה, כמצוות מפקדם, והוא חיפה עליהם באש ככל שיכול. שנים מהם ניצלו ואחד נהרג. זרובבל לא ניסה אפילו לחלץ עצמו ולהפקיר את חבריו הפצועים לגורל הצפוי להם מידי הרוצחים. הוא ירה בלי הרף, בערבים שהתקרבו מכל עבר למשוריין בהפילו בהם חללים. עם התקרב הפורעים אל המשוריין הבוער, לאחר שהיו קרובים מאוד אליו, פוצץ אותו על עצמו ועל חבריו, בגרמו אבידות כבדות לאוייב.
זרובבל נפל בט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948). נקבר בסנהדריה בירושלים בתאריך כ' באדר ב' תש"ח (31.3.1948).
בכ' בתמוז תש"ט היה זרובבל בין 12 גיבורי ישראל הראשונים אשר קיבלו את אות-הגבורה. הוא זכה לכך על אומץ-לבו ורוחו העשוייה ללא חת. הוענקה לו דרגת סגן לפי פקודת מטכל
הועבר למנוחת-עולמים להר-הרצל בירושלים בכ"ג במרחשון תש"י (15.11.1949).

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רגעיו האחרונים

...וביניהם היה גם זרבבל, מפקד המשוריין. "בבל" - קראנו לו, לאותו בן תל-יוסף חביב ומסור, חייכני וטוב לב. כי פגשת בו בחדר-האוכל או באולם הקריאה - לא היית מאמין כי מפקד הנהו: יושב נחבא בפינה, מסתיר מתחת שפמו חיוך מבויש וכולו אומר פשטות וצניעות. ובתקופה האחרונה, כשנהפכה החטיבה לצבא והחברים התחילו מתהדרים במדי צבא ובסמלים - בחל בבל בהתקשטות זו והמשיך ללבוש את החולצה הכחולה ומכנסי החאקי הבהירים, את הבטל-דריס האפור והכובע המקואי. שהרי כל ישותו, כל חייו היו - פשטות וצניעות.
בכל זאת עלה בבל עד שקיבל את התפקיד האחראי ביותר, הפיקוד על המשוריין פורץ המחסומים. כל אנשיו חיבבוהו והעריצוהו, הלכו אחריו באש ובסער, כי ידעו - הם נתונים בידים בטוחות ונאמנות.
על רגעיו האחרונים של זרבבל, סיפר לי אחד מניצולי אותו משוריין - לאחר שנתקל המשוריין במחסום ניתכה עליו אש כבדה. היה ברור כי יש לקפוץ מהמשוריין ולהתבצר בתעלות שבצדי הכביש, אך מה לעשות עם הפצועים, האם להפקיר אותם? לבסוף פנה בבל אל אנשיו ואמר להם: "מי שרוצה לקפוץ החוצה יקפוץ, אני אשאר עם הפצועים!" שלושה הספיקו לקפוץ החוצה ואז אירעה ההתפוצצות... כזה היה עד רגעו האחרון, - טוב לב, מסור ונאמן ומסירותו עלתה לו במחיר חייו.

אורי אופק

מתוך הספר 'לדמותם - קובץ זכרון לבני תל יוסף וחבריה לעולים והחניכים שנפלו במלחמת העצמאות תש"ח-ט' בהוצאת הקיבוץ המאוחד עין חרוד תש"י
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

אחינו

ויאמר שמשון "תמות נפשי עם פלשתים". והיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו. - (שופטים י"ז ל').

זרבבל, זרבבל בן שלמה הלוי הורוביץ, אחי היקר! האמנם אינך עוד? - אופן נפילתך בקרב, בדרך גוש-עציון, מזכיר בהרבה את גבורתו של שמשון בזמנו, כי ברגע חמור, כשכלו כל הקצים החלטת: "תמות נפשי עם פלשתים".
עמדת בפיקודך עד הרגע האחרון, אתה הצלת שלושת חבריך שהיו פצועים קל, וכוחך המוסרי הרב לא הרשה לך כמובן להציל גם את עצמך, על עצמך ועל הפצועים הפעלת את חומר הנפץ במשוריין, התפוצצת יחד אתם וגרמת גם למותם של רבים מהאויב. זה מתאים לאופיך, לא ביישת את מקור מחצבתך.
מי שהכיר אותך היטב ידע שאתה מסוגל לזאת. ואתה שלטת גם על עצמך, ובהגיון קר. אין לי ספק שברגע האחרון צץ לפניך גוף העמק ותל-יוסף, שדות המספוא הרחבים והירוקים, הרפת שלנו ובריכות הדגים, משפחתך וחבריך. כי קשור היית בכל אלה. כל כך אהבת את העבודה, את חדוות היצירה ואת משקך ובכל רמ"ח אבריך התמסרת להם. למען נוכל אנו להמשיך ולקיים את כל זה - נפלת. ידעת את דרך היסורים והקרבנות שהמולדת תתבע מאתנו במחיר חרותנו ועצמאותנו. ועל כן תססה בך רוח גבורה, רוח חלוצית, היתה בך נכונות והעזה ולא ידעת מנוח. במשך שלוש שנים קשות בפלמ"ח, במסעות הארוכים - הכרת כל פינה בארצנו, ואהבת אותה. יותר משנה וחצי בבריגדה העברית. והנה המכה שהוכית במותו של חיים חרודי ז"ל, חברך הטוב. ואיך התנפלת על העבודה במשק אז, ולא ידעת שבעה. עם ראשית המערכה, מיד נענית ולאחר פעולות רבות שהצטיינת בהן, נפלת מות קדושים וגבורה על מזבח המדינה היהודית. מוכשר היית, ואוי לנו שחייך הצעירים והתוססים נפסקו כל כך מהר. אמא - ממאנת להנחם, ומבכה כל הימים את בנה כי איננו.

ש. ה-ץ

מתוך הספר 'לדמותם - קובץ זכרון לבני תל יוסף וחבריה לעולים והחניכים שנפלו במלחמת העצמאות תש"ח-ט' בהוצאת הקיבוץ המאוחד עין חרוד תש"י
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

המיצוי

ישנו בקליעה המושג "מיצוי", המציין את הישג היריות הפוגעות במטרה. וזהו הקו האופייני לזרבבל - לכשרון ידיו ולתכונות נפשו. מרוכז וצופה למטרה שהבריקה לעיניו, וקולע. הוא היה חד כאיזמל וחותך, כאחד הדן בסבכי ה"חטיבה", היה זרבבל ממצה את הדין. הוא לא ידע את מבוך השיקולים לכאן ולכאן, בעזבו את חבריו בפלמ"ח, התפרץ לבריגדה. אך ביום עברה התיצב שוב לרשותה, עד מיצוי כל הדין.
בפקדו על המשוריין בגור-האריות, ליד נבי-דניאל, בין גלי אויב המסתערים מכל צד, הבריקה בלבו ההחלטה ה"שמשונית", זרבבל מיצה את הדין עד תומו.
אכן ידע זרבבל לספר עם החבריה לאחר המעשה. ודורות על דורות יספרו עוד, יספרו על מעשה זרבבל.

מנחם

מתוך הספר 'לדמותם - קובץ זכרון לבני תל יוסף וחבריה לעולים והחניכים שנפלו במלחמת העצמאות תש"ח-ט' בהוצאת הקיבוץ המאוחד עין חרוד תש"י
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מכתב - 26.4.43

שלום רב לך, נ!
אמנם כתבתי לך לפני כמה ימים איזו מילים, אבל אחרי קבלי את מכתבך אכתוב לך שוב... אני רואה שאת מצטערת על הצעד שעשית ומיואשת - - - הלא התגייסת מתוך הכרה ואני מתאר לעצמי שחשבת גם על כל זה שיגיעו ימים קשים. בכל אופן תתגעגעי הביתה - - האם חשבת שתוכלי לברוח חזרה? - - - איך היה רואה אותך המשק ואיך היתה אז הרגשתך? הנה אנחנו רוצים ללכת, מסדרים לנו בירורים על גבי בירורים והרבה חברים רואים אותנו בעין רעה. בכל אופן, עזבי את מצבי הרוח שלך, הם לא יועילו לך ורק ייאשו אותך יותר. כי אני יודע מעצמי בזמן האחרון. רציתי להתגייס והמשק לא איפשר, התהלכתי כל הזמן במצב רוח רע, כך שלא חזרתי במשך כמה ימים למקום שלי. חשבתי, אם אחזור כי אז אצא מחיי המחנה, לא אשתתף בכלום, אלך מוקדם לישון... ומצד שני, אם אעזוב (אתגייס על דעת עצמי) יוציאו אותי מהמשק. בית אחר אין לי וכאשר הייתי מקבל חופש, לא הייתי בא בשום אופן למשק לביקור, ואז הייתי מסתובב ברחובות תל-אביב כמו פרחח. אבל אחרי החג אני מתכונן לחזור ולשכוח על הכל. נ! שכחי את מצבי הרוח הרעים. תראי, לאחר שתתרגלי, תשכחי על הכל ולא תתגעגעי כל כך הביתה.

שלום

מתוך הספר 'לדמותם קובץ זכרון לבני תל יוסף וחבריה לעולים והחניכים שנפלו במלחמת העצמאות תש"ח-ט' - בהוצאת הקיבוץ המאוחד - תל יוסף תש"י
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מכתב -15.12.45

שלום רב לכולכם!
היום עבר חודש ימים מאז הגיעי לאנטורפן והצטרפותי לגדוד השלישי של הבריגדה. בחודש הספקתי, פחות או יותר, להיכנס לענינים, שהבריגדה עוסקת בהם והספקתי להכיר מה זאת אירופה ואיך נראית ארץ, אשר המלחמה עברה בה. כמה צריכה ארץ ישראל להיות מאושרת, שהמלחמה לא הגיעה עדיה. הייתם צריכים לראות איזה הרס עשתה המלחמה הזאת בחיים הכלכליים, הרוחניים והמוסריים - - -
יש הרבה יהודים כאן ובינהם הרבה מאוד עשירים, אשר ברשותם נשאר כסף, מלפני המלחמה ולא סבלו מגירושים וממחנות ריכוז. אלה עדיין לא למדו כי יהודים הם ואינם רוצים לדעת על ארץ ישראל ועל עם ישראל. אבל יש גם הרבה פליטים מפולניה, ליטא, גרמניה. אלה אינם רוצים בשום אופן להישאר באירופה וכל מלחמתם היא עלייה לארץ ישראל. רק הממשלה הבריטית אינה שומעת את הצעקות והסבל שהיהודים האלה סובלים. לולא הבריגדה הנמצאת באירופה, מי יודע איך היו יהודים אלה מתקיימים ומחזיקים מעמד, וזה אחד הדברים החשובים שהבריגדה עושה כאן באירופה - - -
אסיים בתקווה להתראות בקרוב בארץ ובבית.

מאחיכם

מתוך הספר 'לדמותם קובץ זכרון לבני תל יוסף וחבריה לעולים והחניכים שנפלו במלחמת העצמאות תש"ח-ט' - בהוצאת הקיבוץ המאוחד - תל יוסף תש"י
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מכתב - 15.10.45

מצרים 15.10.45
- - - בימים האחרונים החלה דאגה חדשה לנקר במוחנו והיא - ענין ארץ ישראל. לא ארבה לכתוב לכם על זאת, אבל אותנו, במחנה הצבא, מדכא הדבר מאוד מאוד. כי אנחנו כמעט חסרי יכולת להגיש עזרה, אם יפרוץ משהו. אמנם, אני מקווה, שהמוסדות שלנו ידעו מה לעשות בנו, אבל אנו רחוקים מהארץ ועזרתנו כמעט לא תוכל להתגשם, בעיקר מפני שאנו יושבים בין הרבה גויים! אבל למרות הכל אנחנו מקווים שבאם יפרוץ משהו, אנחנו לא נעמוד מהצד ובכל כוחנו נעשה מה שיידרש מאתנו - - - - שלום שלום!

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.