דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

רב"ט ספקטור ישעיהו "שייקה" ז"ל

בן רבקה ודוד
נולד בא' אב תרפ"ט, 7/8/1929
יחידות: הגדוד השני
בהכשרת מכבי צעיר, גרעין ד' 1946
תפקיד: מפקד חוליה
נפל בקרב בהגנה על קו המים בנגב
בכ"ח חשוון תש"ח, 11/12/1947
מקום נפילה: סמוך למשמר הנגב
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 18 בנפלו

קורות חיים

ישעיהו בן דוד ורבקה, נולד ביום א' במנחם-אב תרפ"ט (1929). בגיל רך נתייתם מאמו ועבר לגור אל אחיו בירושלים.
התחנך במוסד "אהבה". סיים את בית הספר העממי "תחכמוני" ובית הספר התיכון בירושלים. היה ער לכל הנעשה סביבו, קולט רשמים בקלות, עומד על דעתו בויכוח וקשה היה לשכנע אותו, מעלה תמיד נקודות תורפה שלא ציפו להן.
חונך ברוח ההקרבה והמסירות הלאומית: אחיו צבי ז"ל היה מפקד סירת הכ"ג, שיצאה לחבל במתקני הדלק בסוריה ונספה בים עם כל חבריו בימי מלחמת-העולם השנייה. ישעיהו היה חבר "המכבי הצעיר". בשעת 1946 הצטרף אל הפלמ"ח במסגרת ההכשרה המקצועית של תנועתו והיה בגבעת-חיים.
עם הכרזת או"ם על החלוקה סיים בהצטיינות קורס מ"כ, צורף לגדוד מגדודי חטיבת "יפתח" של הפלמ"ח ונשלח לנגב. התכונן להתנחל במשק צובה עם חבריו להכשרה. נפל ביום 11.12.1947 ליד אבו-רנק (בסביבות באר-שבע) בעמדו בראש חוליה של ארבעה אנשים שנשלחה לשמירת קו-המים. שלוש גופות נמצאו אחרי יומים ועליהן סימני התעללות. נקבר במשמר הנגב. ביום 15.11.1949 הועבר לנחלת יצחק.
הובא למנוחת עולמים בנחלת-יצחק.
בן 18 בנפלו.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

ישעיהו ספקטור הי"ד

לא הכרנוהו בחייו הפרטיים. הוא גם לא ספר מאומה, אך ידענו שנצר ממשפחת לוחמים הוא, אח לגור אריות. בגיל צעיר הצטרף ל"שורה" והתבלט בכושר הבצוע שלו ובאומץ רוחו. מפקדיו בחרו בו לתפקידים הנועזים ביותר, והוא מלאם במסירות ובצמידות. תמיד היתה לו הרגשה שאינו עושה מספיק ותמיד דרש להפעיל אותו, לתת לו אפשרות - ונתן לו. לפני זמן לא רב יצא לתפקידי פקוד ואמון, ולבסוף כקצין חבלה! כאחיו צבי ספקטור ז"ל (מפקד סירת ה-23", שנעלמה בעת הקרבות בסוריה) כן גם הוא לא סיים את שליחותו ולא הגיע למטרתו.
בהיותו צעיר היה חבר תנועת "השומר הצעיר". עקב חלוקי דעות פוליטיים (התנגד למניעת חופש המחשבה מן הצעירים) עזב את שורות השו"הצ והצטרף ל"מכבי הצעיר". בתנועתנו נתן לו כר נרחב לפעולה והוא נחשב לאחד המדריכים הטובים, היה מן המעמיקים לחשוב. היו אומרים עליו ש"הציונות נשפכת אצלו כמים" ולחניכיו הבוגרים היה אומר: "הפרה אוהבת להניק יותר מאשר העגל לינוק". הוא ראה זכות קיום לתנועתנו רק כתנועה מגשימה. בימי בחינות הגמר. בביה"ס התיכוני, כשעמדנו לפני היציאה לגרעין - היה מבלה בערבים בבית חברי הגרעין ומשוחח אתם על חיי חברה, חיי תרבות בהגשמה וחיי אמונים במסגרת. בהיותו כבר בהכשרה לא הסתפק בחיים היומיומיים הרגילים, "צריך לעשות משהו גדול", היה אומר, מבלי לפרש את דבריו. בתקופת "ההפוגה" שבין 29 ביוני ותקופה מסוימת אח"כ, דרש להוציא אותו לתפקידים וקשה היה לעצור אותו: חוסר המעשים הרגיזו.
עם תום שנת ההכשרה כ שהחבורה עמדה להפרד, מי לתפקידים בחטיבה ומי לקבוצת "הסוללים" - עמד ישעיהו בפני פרשת דרכים רצינית. אנו ידענו מבלי שיאמר זאת, מה תהיה החלטתו.
רק שורה אחת הוקדשה לו בעתון: ישעיהו ספקטור הי"ד, נפל על משמרתו בנגב. הבינונו - שייקה לא יחזור...

איציק


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

שייקה

נולד בר"ח אב תרפ"ט להוריו דוד ורבקה ולשלשת אחיו צבי ז"ל (מפקד סירת הכ"ג), אהרן וישראל. כעבור זמן קצר נתיתמנו מאמא ושייקה הועבר למוסד לילדים "אהבה" שהיה אז בתל ליטוינסקי. לא הרבה לשהות שם, דומני ששהה במוסד זה שנה אחת או שתים והוא עבר לגור לירושלים עם דודתו ושני אחיו צבי (ז"ל) וישראל. בירושלים גמר למודיו בביה"ס העממי "תחכמוני" והשלים את למודיו בביה"ס התיכוני. עוד בזמן למודיו בביה"ס העממי החל לפעול ב"מכבי הצעיר". היה ילד ער לכל הנעשה סביבו, בקלות היה קולט רשמים. אהב ויכוח וקשה היה לשכנע אותו. נוהג היה למצוא נקודות תורפה שלא קויתי להן, לעתים היו מסתתמות טענותי. היה משחק יפה בשחמט וגילה במשחקו תחבלנות ערמומית. שומע היה בהקשבה דברי הסברה אך לא היה נמנע מ"קריאות בינים" כשהיו "מגיעים מים עד נפש".
פעמים אחדות לקחתיו אתי לסיורים בסביבות ודי קלט, יריחו, מר-סבא, חברון וים המלח. הראה כושר הליכה טוב מאד אף כוח סבילות רב. אין אני יודע אם אמנם נהג לרשום רשימות אולם אחרי כל סיור מרבה היה לספר את רשמיו. בעקבות סיורים אלה החל להתענין התענינות גוברת והולכת בידיעת הארץ. עם סיימו את ביה"ס התיכון יצא עם חבריו להכשרה המגויסת של המכבי הצעיר בגבעת חיים. עבר קורס מ"כ ונשלח לנגב. מחלקתו חנתה אז במשמר הנגב. בצאתו לפטרול עם עוד 4 מחבריו לאורך קטע מקו המים, הושמדה כל החוליה ליד אבו רנק ביום כ"ז בכסלו תש"ח והוא אז בן י"ט. כעבור ימים מספר נמצאו 3 גויות טמונות בחול, ביניהן גויתו של שייקה. הגויות הובאו לקבורה במשמר הנגב.

בגליון "הארץ" מיום ד' בשבט תש"ח 15.1.48 מצאתי את הרשימה דלהלן חתומה בשם עדי:
נזכר אני בשייקה ז"ל לפני שנים אחדות, והוא אז נער, כמעט ילד - וכזה אזכרהו תמיד. - ראשו המתולתל מוטה מעט לפנים, דבורו בשקט אך בחריפות, מתוכח כמעט מאליו. כבר אז התגבר על הקשיים בזכות התמדתו וכח רצונו. וככל מעלותיו התבלטה האחת - הכרת האחריות. יש ותמהת, בחור לא מסודר מפוזר כפרופסור, אך בתפקידו קפדן ודיקן, ולא סבל כשהזולת זלזלו בתורותיהם הלאומיות והתנועתיות ושפך עליהם אש וגפרית. כבר שנתים היה בשורות ועד הנגב הגיע אף נפל. עוד חייל נפל בקרב - כולנו אחריו.
אך שייקה היה לא רק חייל, אלא חבר בעל לב רחב וגוף נחוש, לבו פתוח להבין ואגרופו קמוץ בהחלטיות.
ישעיהו, אבלים לא מנוחמים עומדים חבריך לפני קברך הרענן, יהי זכרך ברוך.


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח