דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי רוזנברג בנימין "בניק" ז"ל

בן שרה וזכריה
נולד בגשר
בכ' טבת תרפ"ח, 13/1/1928
יחידות: הגדוד התשיעי - "הפשיטה"
תפקיד: מפקד כיתה - מ"כ
נפל בקרב במיבצע משה
בי"ח תשרי תש"ט, 21/10/1948
מקום נפילה: באר שבע
נקבר בחיפה
בן 20 בנפלו

קורות חיים

בן זכריה ושרה. נולד ב-13.1.1928 ב"גשר". למד תחילה בבית-ספר בקרית-חיים, אך היה אדיש ללימודים ולפי עצת מוריו נשלח למוסד החינוכי בפרדס-חנה. לאחר שלוש שנות לימוד שם חזר וסיים את בית הספר העממי בקרית מוצקין.
אחר-כך עבד כמתלמד בחברת-החשמל והשתלם בחשמלאות.
משנעשה פועל מקצועי, והוא אז בן 18, הצטרף לפלמ"ח ב-1946. תחילה ישב בבית-השיטה ונדד ממקום למקום (גבעת-השלושה, בית-הערבה, כפר-הס ועוד). השתתף בפיצוץ גשר אלנבי. היה עצור כששה שבועות במחנה לטרון, השתתף בהענשת כפר-הפורעים פג'ה. סיים קורס מפקדי כיתות בדליה וירד עם הגדוד הראשון לנגב. השתתף תחילה בליווי שיירות והיה ברוב יישובי הנגב. בחדשי המצור היה ברביבים. לאחר תקופת-נופש קצרה בבאר-יעקב צורף לאחד הגדודים. סירב לצאת לקורס קצינים באמרו: "את הנגב אנו מוכרחים לכבוש ויהי מה".
נפל ב-21.10.1948 עם כיבוש באר-שבע. היחידות זינקו מבלוק לבלוק, מבית לבית, הגיעו אל מול תחנת המשטרה והתבססו סביבה. צלף מצרי שהסתער מתוך המשטרה פגע תוך חילופי היריות במפקד הכיתה, בנימין רוזנברג. הוא נפצע קשה ולאחר מספר שעות נפטר. נקבר בדורות.
ב-4.5.1950 הועבר לבית-הקברות הצבאי בחיפה.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

לדמותו

גידולו עבר עליו בקשיים בגלל אדישותו ללימודים. אך לא התיאשתי ממנו, כי תכונותיו הבולטות העידו על עתידו.
אחרי שסיים את בית הספר העממי לא הרשה לנו מצבנו שבננו ימשיך בלימודים. הוא התחיל לעבוד בחברת החשמל, הצטיין מאוד בעבודתו ומנהלי החברה קיוו כי ימשיך את לימודיו על חשבון החברה בחוץ לארץ. כל זאת היה למורת רוחו, ובהגיעו לגיל שמונה עשרה, ביום שבו הפך להיות פועל ממש, עזב בניק את הבית והתגייס לפלמ"ח.
במשך שנתיים היה מופיע בבית בתור אורח. זמן שחרורו החל מתקרב ואז התחלנו לדבר על לבו כי ישתחרר. אבל הגיע יום ה-29 בנובמבר ואז הודיע לנו:"עכשיו אין משתחררים".
מן הנגב היה בא לחופש לעתים רחוקות וגם מכתבים מעטים נתקבלו ממנו. על חידוש הקרבות לא חפץ לצאת לקורס קצינים ואמר:"את הנגב אנו מוכרחים לשחרר ויהי מה".
הנגב אמנם שוחרר, באר שבע נכבשה אולם בניק לא זכה לראות את אשר חזה.
אמא
מתוך "בני קרית חיים"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לזכרו - מסדנאי

הוא הא אלינו, לבית המלאכה של תחנת הכח חיפה, לפני כל החניכים האחרים, והוא אז נער בן 14.5. התיחסנו אליו כאל ילד. אמרו לנו כי ילד קשה הוא, אך את שלוש שנות חניכותו עבר בשקט ומתוך מאמץ ניכר להתגבר על הרבה הרגלים. כגדל ובגר החל לחקור בכל דבר, הירבה בשאלות מקצועיות, ועשה את עבודתו ברצון ומתוך ענין. הצטרף לתנועת הנוער של השומר הצעיר והיה אח"כ למדריך בה. מכל החניכים בבתי המלאכה היה הוא היחידי שלחם על דעותיו ללא כל ויתור או פשרה, ובלי להתחשב עם גילו של היריב. קמעא קמעא הורגלנו לראותו כאדם היודע את דרכו, והחילונו להעריך אותו. הנגודים בין המבוגרים והצעירים נבעו, לדעתו, מן הרקע השונה שלהם. אנו המבוגרים הבאנו אתנו כביכול את מורשת הגלות והם הצעירים, הצברים, חפשים מכל כבלי מחשבה ודפוסי חיים. בנימין התבלט באפיו המוצק, ובעמידתו הבלתי נרתעת.
אחרי ששהה בנגב חדשים רבים בא הביתה לחופשה, ובהזדמנות זו ביקר גם אותנו בבית המלאכה. הופעתו היתה מלאת השראה. היה בחור כארזים, רחב כתפים ויפה תואר, וכולו אומר בטחון. המלחמה העלתה אותו וצרפה אותו מכל הבחינות. כששאלתיו אם כבר הגיע הזמן שיעבור מן הנגב למקום אחר, השיב בחיוך:"עוד לא גמרנו. צריכים עוד לשחרר את הנגב ולכבוש את באר שבע". הוא היה מ"כ מוסמך שעבר גם מבחן קרבות, והוצע לו להצטרף לקורס מיוחד לקצינים, אך דחה את הצטרפותו לזמן יותר מתאים. כעבור כמה ימים נתחדשו הקרבות בנגב. הוא חזר מתוך יזמה פרטית בהחלט. הנגב קרא לו. תרם הרבה לשחרור הנגב ואת חייו נשא מתת לכבוש באר שבע.
סדנאי
מתוך "בני קרית חיים"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח