דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

רב"ט קליינמן משה "מושיק" ז"ל

בן יהודית ואברהם
נולד בכפר יחזקאל
בי"א אדר א תרפ"ט, 21/2/1929
בהכשרת רמת דוד, התנועה המאוחדת
נפל בקרב
בח' סיוון תש"ח, 15/6/1948
מקום נפילה: ביר עסלוג'
נקבר במושב כפר יחזקאל
בן 19 בנפלו

קורות חיים

קליינמן משה ("מושיק") בן אברהם ויהודית. נולד ב-21.2.1929 בכפר-יחזקאל. סיים את בית-הספר העממי בקרית-חיים ובית-הספר התיכוני המקצועי שליד הטכניון בחיפה. אחר-כך למד חשמלאות.
חבר תנועת "גורדוניה", ואחר-כך- "התנועה המאוחדת". חבר גדנ"ע מנעוריו. חבריו תיארוהו: "גבה-קומה, בעלי עיני-תכלת ילדותיות ובהירות. יפה-תואר ועדין-נפש. פיזר יופי סביבו והיה מקובל ואהוב בחברתנו, כולו רצון טוב".
אהב מוסיקה ויסד בקבוצתו ספרית תקליטים. באחד ממכתביו הביתה כתב:"יש לי הרגשה שאני צריך להרבות ולשמוע מוסיקה, כי יכול להיות ויבוא יום שלא אוכל לעשות זאת אם גם ארצה". נתקבל כחניך במעבדת המונים של חברת החשמל לא"י בה עבד משנת 1944 עד שנת 1947, בעבודתו רכש לו יחס של הערכה וחיבה מצד העובדים המבוגרים. בנעוריו השופעים מרץ הביא לכולם רוב שמחה ועליצות. היה שקדן ומסור.
התגייס לפלמ"ח בנובמבר 1947 כחבר ההכשרה המגויסת בקבוצת השרון. בצאתו להכשרה לקח איתו מחפציו שלוש תמונות אהובות: אחת של א.ד.גורדון, שניה של כצנלסון ושלישית של הנגב. בדצמבר 1947 עבר עם קבוצתו לעסלוג'-רביבים. את מרצו של מושיק ואת נכונותו להקרבה עצמית במשך שבעת חדשי שהותו במרחבי הנגב יכולים להעריך רק אלה שהכירוהו מקרוב והיו עדי ראיה לפעילותו. כמה חרד ושמח היה למעט הנשק שהצליח להעביר בשלמות תוך טלטולים רבים מרוחמה ועד בית-אשל ורביבים. בבואו פעם לחופשה מהנגב שאלתו אחותו: "מושיק, האם ברצון תחזור לנגב?", שלח בה מבט מופתע מעיניו הכחולות: "את תשאלי כזאת? ודאי. ברור- ברצון!". באגרותיו היה מרגיע את משפחתו: "אל דאגה, אחזור אליכם שלם ובריא. כי עוד רבה המלאכה לפנינו.. עלינו לבנות את הנגב- ליישבו ולהפרותו, כפי שעשיתם אתם בני העליה השניה והשלישית בעמק הירדן ובעמק יזרעאל".
סיים קורס צלפים ואחר-כך קורס מ"כ-צלפים.
נפצע בכיבוש משטרת עסלוג' ב-15.6.1948. הועבר במטוס לבית-החולים "הדסה" בתל-אביב ומת למחרת היום. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר-יחזקאל.
זכרו הועלה בחוברת "בכפר" הוצ' כפר יחזקאל תשכ"ד.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

על מות בן

בן יקיר היה לי מושיק - רע, אח וידיד. הוא היה מאור עיני ומשוש חיי. האמנם הלך לבלי שוב?
הלב מתפלץ בזכרי איך מצאנוהו בבית הטהרה בנחלת יצחק מוטל על הרצפה בעינים פקוחות, שקטות, ענוגות ורוגעות. כאילו לרגע קט נרדם עייף עד מוות מהקרבות הרבים שהשתתף בהם.
לנגד עיני ניצבת בלי נוע דמותו המלבבת במלוא קומתה האצילה; וכמתוך עלטה מאירים עלי פניו היפים בחיוכם השובה לב ונפש, הפנים שכל רואיהם התברכו בהם.
באגרותיו היה מרגיענו:"אל דאגה. אחזור אליכם שלם ובריא. כי עוד רבה המלאכה לפנינו... עלינו לבנות את הנגב, ליישבו ולהפרותו, כפי שעשיתם אתם בני העליה השניה והשלישית בעמק הירדן ובעמק יזרעאל". דברים אלה מהדהדים באזני בלי הרף. הם הולכים ונשנים וחוזרים חלילה.
לא זכה מושיק ולא זכינו אנו שיגשים מאוייו וחלומותיו.
אביו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לדמותו

צנוע ובישן היה משה אחי! לב רחב לאהוב ולהבין לזולתו היה לו. משחר נעוריו שאף לחיי עבודה וכפר. את מקומו מצא בתנועת הנוער, קשור בנימי נפשו לתנועתו ולחבריו. בצאתו להכשרה לקח אתו בחפציו שלוש תמונות אהובות: אחת של א.ד. גורדון, שניה של ברל כצנלסון ושלישית של הנגב.
בבואו לחופשה מהנגב שאלתיו:"מושיק, הברצון תחזור לנגב?" שלח בי מבט מופתע מעיניו הכחולות:"את תשאלי כזאת. ודאי, ברור - ברצון!".
ידענו על הנעשה בנגב. ואילו הוא במכתביו היה מרגיע בלי סוף וצוחק לחששות:"אל נא תדאגי אמא. מה אנחנו עושים כאן? כלום בהחלט כלום, ביום נחים ובלילה שומרים קצת".
כה אהב מוסיקה! תענוגו הגדול היה לשבת ולהאזין לקונצרטים. זכרון רב השאיר אחריו בספרית התקליטים שאסף להנעים את מנוחת חבריו.
אחד עשר קרבות עבר בלי שריטה כלשהי. רק פכם עלה המשורין על מוקש ומושיק נפצע בראשו. גם פצעו בו מת היה בראשו.
את מקום מנוחתו מצא מושיק במקום בו נולד: בכפר יחזקאל. חברי הכשרתו עולים עתה להתישב בזרעין שבעמק, מול בית הקברות. ממקום מנוחתו תרמוז רוחו של מושיק ותעודדם: אתכם אני!
אחותו גאולה

מתוך "בני קרית חיים"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

כך פעל ונפל

את מרצו של מושיק ואת נכונותו להקרבה עצמית במשך שבעת חדשי שהותו במרחבי הנגב יכולים להעריך רק אלה שהכירוהו מקרוב והיו עדי ראיה לפעילותו. מיד לאחר בואו עם קבוצת הפלמ"ח מרמת דוד, התבלט ביכולתו הטכנית, בשכלו הישר, בתפיסתו המהירה ובכשור הסתגלותו לכל מצב. ידים ברוכות היו לו, בין אם טיפל בסדור חשמל לנקודה ובין אם טיפל בסוגי נשק חדשים.
כמה חרד ושמח היה למעט הנשק שהצליח להעביר בשלמות תוך טלטולים רבים מרוחמה ועד בית אשל ורביבים. זכור לנו המקרה עם מכונית נשק שלנו שנעצרה והוקפה ע"י משמר אנגלים. הם בקשו לערוך חיפוש. כולנו היינו אובדי עצות, פרט למושיק אשר כהרף עין הוציא את הברן מהסליק, כיוון אותו מול האנגלים, ובקור רוח שהצטיין בו תמיד פנה אליהם בשאלה אם הם רוצים להתמודד. האנגלים, בראותם את המצב כרציני, נפטרו ב"או-קיי", אף כי עלו במספרם עלינו שלושת מונים.
בהיותנו ב"מיוחדת" בסיורים במרחבי הנגב בימים ובלילות שימש לנו מושיק דוגמא ומופת בעז רוחו, בעליצותו, ובחברותו הנאמנה. במצבים הקשים ביותר ידע למצוא מילה מעודדת, ובערבים, כשחזרנו לבסיס, נמצא בו עוד כוח להכין פעולה תרבותית.
יום אחד לפני הקרב על משטרת ביר-עסלוג', יצא עם קבוצה קטנה של חברים, בלבוש ערבים, לסיור לתוך לועו של האויב, לבאר שבע. כולם חזרו בשלום, אולם עייפים ורצוצים, והנה שמע מושיק על ההכנות להתקפת משטרת ביר עסלוג' הארורה, שכל כך הרבתה להציק לנו ושעלתה לנו במספר לא קטן של קורבנות. הוא ויתר על המנוחה, הצטרף לפלוגתו עם רובהו המיוחד, כמפקד כיתת צלפים, כדי לשמור לבל יתחמק מי שהוא מן הרוצחים היושבים בבנין המשטרה.
כשבנין המשטרה הועף אל על, נפגע מושיק באופן אנוש בראשו. דבריו הראשונים לחבריו היו:"קחו את הרובה, נקוהו היטב ושמרו עליו".
הוא הועבר במטוס לבית החולים בתל אביב וביום ח' סיון תש"ח (15.6.1948) שבק חיים לכל חי. לא זכה לראות את שחרורה המלא של הארץ אשר כה אהב.
מפי חבריו לנשק

מתוך "בני קרית חיים"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח