ונזכור את כולם

סרן שמידט (שמי) אהרן "ג'ימי" ז"ל

בן רבקה ומנחם
נולד בחיפה
בט"ז סיוון תרפ"ו, 29/5/1926
יחידות: הגדוד החמישי - "שער הגיא", פל' ב'
בהכשרת נען, הנוער העובד, 1945-1947
תפקיד: קצין מבצעים
נפל בקרב במיבצע ההר
בט"ז תשרי תש"ט, 19/10/1948
מקום נפילה: משלט בדיר אבן ליד בית שמש
נקבר בקיבוץ קרית ענבים
בן 22 בנפלו

קורות חיים

בן הצייר מנחם ורבקה. נולד ביום ט"ז בסיון תרפ"ו (29 במאי 1926) בחיפה. היה ילד עירני ועליז. סבו, בעל הדרת שיבה חינכו למצוות, ואהרן למד את ההפטרה לבר-מצוה שלו בקלות מפליאה. גמר בית-ספר עממי. בכיתה ח' הפתיע בידיעותיו בניקוד.
אף כי הראה תכונה ברורה של איש הרוח, בחר ללמוד, אחרי גמר בית-הספר העממי, מסגרות ומכניקה וסיים את בית-הספר המקצועי בהצטיינות. אחרי-כן התחיל לעבוד בחקלאות. בן י"ג הצטרף לתנועת "הצופים".
היה בהכשרה מגויסת של הפלמ"ח בנען. השתתף במעשי חבלה נגד השלטון המנדטורי, ב"ליל-וינגייט", ב"ליל הגשרים", ב-29 ביוני 1946 השתתף בפיצוץ גשר עזה. נאסר ונשלח לרפיח. סיים קורס מ"כ והדריך במשך שמונה חדשים בבית-הערבה. סיים קורס מ"מ והדריך בקורסים לחבלנים במקומות שונים בארץ.
משרצו להיודע מפיו על מעשיו בפלמ"ח לא גילה דבר, אך התחמקותו מתשובה היתה בנימוס ובעדינות. נבחר בצבא בין "15 האחוזים". פעם, בטפלו ב"בקבוקי-מולוטוב". נכוה ושכב בבית-החולים. משהחלים חזר מיד לפלמ"ח. עבר תאונה קשה עם ג'יפ שהתהפך והתגלגל במורד-הר. הג'יפ התלקח ואהרן הוצא מתוכו נטול-הכרה. שכב שוב בבית-החולים, אך כף ימינו שותקה. לא הסכים לקבל עזרת אמו ואימן ידו לשרת את עצמו.
על אף כשרונו הבולט כמפקד, הביע את רצונו לחזור אחרי המלחמה לחקלאות. מן ההכשרה המגויסת עבר בשעתו להכשרה חקלאית ועלה להתישבות בקיבוץ חקוק, ליד גינוסר, שבו היה חבר.
בתחילת מלחמת-השחרור שירת באחד הגדודים. בימי מבצע "נחשון" הצטרף בחולדה לגדוד אחר. התמנה מפקד פלוגה בחטיבת "הראל"-פלמ"ח שבירושלים, היה בין כובשי שייך-ג'ראח (לפני עזיבת הבריטים) והצטיין בתכנון הנסיגה משם שנעשתה לאור היום.
תיכנן וביצע חבלה נועזת ומפתיעה בכביש ירושלים-יריחו, כאשר כל השטח משני צדי הכביש היה בידי האויב, כדי לעצור את הלגיון הערבי מלעלות על ירושלים. לחם בסביבות הר-הצופים.
ליד בית-החולים הגרמני ויקטוריה אוגוסטה, ברמת-רחל, בתחנת הראדאר שליד קרית-ענבים. פלוגתו היא שכבשה את המנזר "מר-אליאס" ובזה הוקל לחץ האויב מעל רמת-רחל.
גבוה, דק-גו, רציני ולעתים חייך חיוך טוב-לב ואירוני כאחד. בעל אופי מורכב, קשור לביתו ומסור להוריו. צייר רישומים וקריקטורות. בקי בעברית, חובב מוסיקה קלאסית ומודרנית. כתב שירים וניגן על כינור. חובב טבע, חקלאות וספורט. חריף-שכל ומהיר-החלטה. שנון, נטה למרכסיזם ולאורו בחן וניתח תופעות-חיים. בחיבורו על שלום-עליכם ניכרת הבנה ספרותית דקה. יש ענין בשירו "מחנה-ישראל" נסיון לפואמה תנ"כית. היתה לו זיקה נפשית להווי הגולה.
בקרב לכיבוש משלטים, צפונה לשער-הגיא במבצע "מכבי" - החזיק מעמד במשלט ארבע יממות תמימות בתנאים שלמעלה מכוחות-אנוש. אחר-כך השתתף בכיבוש בית-מחסיר. בעצם הקרבות הוטל עליו להדריך שורה של מפקדים עבור חטיבתו. לאחר ההפוגה הראשונה נתמנה קצין-מבצעים (סגן המג"ד) של גדוד אחד ועסק בתכנון הקרב בהרי יהודה ובביצועו, בכיבוש השביל המוליך לכפר-עציון ולשטח שבו נפלו ה"ל"ה". בשעת כיבוש המשלט "המשותף" (ליד בית שמש) נחל נצחון. הערבים נסוגו והשאירו אחריהם רובים ותותחים - שנקראו אחרי-כן "תותחי-ג'ימי" ו"רובי-ג'ימי" - וציוד רב (בתיאורי הקרבות נקרא בקיצור גם ג').
בשעת הקרב הזה, היה במצב-רוח מרומם. ישב בבונקר, בו היה המטה הקרבי וניצח בזריזות על כל מכשירי הקשר והטלפון. כשהסתערו אנשי הגח"ל - יצא ג'ימי אליהם. ברעש הגדול של טרטור מכונות היריה נשמעו צעקות וצהלות בחצי תריסר שפות, לכל הפחות: "נצחון, נצחנו!" וצללי אנשים, שאור הירח נזרק עליהם, רצו משולהבים על פני המשלט בין החפירות ועצי הזית. לפני צאתו, פקד ג'ימי על צוות הדוידקה, לירות על העמדות האחרונות של האויב. הוא ניגש אל העמדות הקיצוניות שם עמדו מספר מפקדים.
נשען על עמדת שקים, עמד שלו ומתוח, משעין את ראשו על ידו ומתאמץ לראות לאור הירח את מקום פגיעות פגזי הדוידקה בעמדות האויב. פתאום צנח ארצה ונתגלגל לתוך התעלה. כדור שבא מבית שמש, מן הכפר הערבי שלרגלי הגבעה, פגע בצידו וחדר אל הלב. "נפצעתי", אמר, "מסרו שלום בבית" ונפל בדיר-אבן - במרחק 50 מטר מעמדות האויב - ביום ט"ז בתשרי תש"ט (19.10.1948). למחרת היום הובא למנוחת-עולמים בקבר אחים בבית הקברות בקרית-ענבים.
אחרי שנפל הועלה לדרגת סרן לפי פקודת המטכ"ל.
הוריו הביאו לדפוס את הספר "חברים מספרים על ג'ימי" בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

אהרן שמידט

(מתוך "הד החנוך" גליון ז'-ח')

ואמרת בלבך: מי ילד לי את אלה? ואלה מי גדל?... אלה איפה הם? (מדברי הנביא)
בעצם היום בו התחולל הקרב על פתיחת הדרך לנגב יצאה לה יחידה צבאית לפעולתה בהרי יהודה, לכבוש את מבצרי ההרים הגבוהים, הסמוכים לקו מסלת הברזל ירושלים - יפו, שהיו בידי המצרים והטרידו את כוחות ישראל בסביבת הר טוב. בעתונות סופר שכוחות המצרים והבלתי סדירים שבחסותם התפזרו לכל רוח בהשאירם נשק וציוד בכמויות עצומות. כיתורם וניתוקם השטתי של עמדות האויב הפילו אימה על החיילים המצרים והם נסו מנוסת בהלה.
היחידה התקדמה מעמק אילון בשביל המוביל לגוש עציון - אותו השביל, שדרכו הלכו השלשים והחמשה בשעתם להגיש עזרה לגוש הנצור ונפלו עד אחד על יד הכפר בית נטיף. כפר זה והאחרים אשר בסביבתו נכבשו ובחורינו התבצרו בהם.
את תכנית הפעולה הזאת ראיתי בין הנירות שנמצאו לאחר המעשה, לאחר שבוצעה, לאחר שהגדוד עשה את מלאכתו והשיג את המטרה. רק מתכננה ומנהלה, בחור בן עשרים ושתים, אהרן שמידט, חניכי היקר בן חברים ומורים וידידים נאמני, לא זכה לראות בהתגשמותה הסופית, כי בעוד כברת ארץ לבוא אליה נפל חלל.
וכבמחזה עוברים לנגד עיני דברי ימי חייו הקצרים של אהרן, עת היותו ילד משתעשע עם ילדי יום יום. "דברי החכמה" הילדותיים התמימים עולים כמו מעצמם מתהומות הנשיה, מעשי הקונדס שלו בהיותו תלמיד בבית הספר. הנהו יושב על ידי ובקלות מפתיעה הוא לומד את ה"הפטרה" בטעמים בדיקנות מפליאה. הסבא מרחובות, יהודי בעל הדרת שיבה, מביא תפילין לנכדו ומדריכו לקבלת עול מצוות ומעשים טובים.
בלמדו בכתה השמינית לא ידעתי להסביר לעצמי אז כיצד הגיע "צברי" זה לניקוד קטעים שלמים בלי כל שגיאה, תופעה נדירה מאד בין תלמידינו, ורק בזמן האחרון ניתן לי להציץ אל נבכי הנשמה: הוא היה רגיל לנקד את פקודות היום הצבאיות שהוציא וכאשר העירו לו חבריו החיילים: כלום סבור אתה שלא נוכל לקרוא את פקודת היום בלי ניקוד? ענה להם: אני מנקד אותם לעצמי, להנאתי. אני רואה בנקודות אלה - תוי נגינה.
הוא ניגר בכנור, הוא רשם רישומים וצייר תמונות וקריקטורות של חבריו ומוריו. הוא ידע את השפה. לכאורה איש הרוח, ובכל זאת בהמשך ללמודיו בבית הספר העממי הוא מבכר את בית הספר המקצועי על בית הספר התיכון וגומרו ומצטיין במקצועו - מקצוע המסגרות. עודני רואה אותו חוזר מעבודת ביה"ס הביתה מפויח ומלוכלך. מתרחץ ומתלבש, מנגן קמעא והולך לו אל תרגיליו ואל עניניו.
והימים ימי גמר המלחמה ובגידת האנגלים בנו.
מה הם הענינים המעסיקים את אהרן חבר הפלמ"ח? - לא קשה לנחש. אולם לכשאתה מנסה להוודע אצלו על עניניו ועל עניני השעה שבהם הוא נתון לא תקבל כל תשובה, בפקחות, בנימוס ובעדינות הוא עונה את תשובותיו, אף ממשיך בשיחה, אולם לגופו של ענין - לדבר הנשאל - לא יאמר דבר.
לא ארכו הימים והוא עוזב את בית אבא ויצא לו באשר יצא. קוראים לזאת: הכשרה מגויסת.
פעמים במשך הזמן בא הביתה לחופשה ממושכת של... שבוע ימים. לפני כחצי שנה נכוה אי שם בטפלו בבקבוקי מולוטוב, ולאחר ששכב בבית החולים והכויות שעל פניו נתרפאו קמעא, הוא בא הביתה "להתפנק" אצל אמו. בא וחזר.
לפני כחדשיים באחד הלילות התהפך בג'יפ שהוא נהג בו בכביש ירושלים ונתגלגל במורד ההר. האש, שיצאה מהמכונית שנתלקחה, הזעיקה את חיילי הסביבה, ובבואם למקום הוציאוהו מתחת למכונית כשהוא נטול הכרה, שוב שכב בבית החולים ולאחר כך בא הביתה לחופשה ממושכת של שבוע ימים. הוא החלים מפצעיו ומחבלותיו, רק כף ידו הימנית שותקה, והיא תלויה לו ללא תנועה. הנהו מתפנק בבית: מה טוב לישון במטה ועל סדין נקי.
חדשים רבים מאז "ההתחלה" הוא משוטט עם אנשיו בהרי ירושלים. מקום פעולתו - ירושלים והכביש - עורק החיים של ירושלים הנצורה. מה מעשהו שם? גם כיום כמאז - ממנו לא תוציא מאומה, נודע רק - ששמו ג'ימי ובתאורי הקרב בחוברות ובירחונים נזכר השם גם בקצורו, האות ג' בלבד.
בהומור קל הוא מרחיק את עזרתה של אמו כשהיא מתכוונת לקשור לו את שרוך נעלו: כלום תלכי אחרי תמיד להיות לי לעזר? הרי צריך אני להתלמד לשמש את עצמי בידי האחת ולא זו בלבד, אצטרך להתחיל מחדש להתלמד לירות ביד אחת.
רק שבוע אחד נשאר בבית. אינו יכול לשהות עוד. הוא - יש לו לסים משהו. הוא צריך לגמור איזו פעולה. והלך - וגמרה.
קצין המבצעים ג'ימי - הלך ולא שב עוד.

י. חקלי


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

10 שנים לנפילתו

נזכר אני במסיבות שהגיעתנו הידיעה על נפילתו של ג'ימי. היינו בדרך הואדי לחקוק, בתוך הטנדר המשוריין, כאשר ספר מישהו את הדבר. התכוצנו במקומותינו. הידיעה היתה שלא ... המלחמה כבר הגיעה כמעט לקיצה. נצחנו בכל החזיתות, האויב הובס וצבאותיו נפוצו לכל רוח. מדינת ישראל קמה והיתה לעובדה, שערי הארץ נפתחו לרוחה, בחקוק התכוננו לחג ה-3...
אכן, היתה זו מכה קשה עבורנו. ג'ימי היה נמרץ שבחבורה והוא התכונן כבר לפשוט את מדי הקרב ולהמירם בבגדי עבודה. יום לפני הפעולה שבה נהרג, אומר הוא לחברו: "נו, נגמור את הכבוש, ונקפוץ הביתה, לחקוק, לחג השלוש".
המומים חגונו את חג השלוש. ואז אמרנו: נהיה ראויים להמשיך את דרכו ולהגשים בכך גם את מאוייו שלו - אשר חלם ולא הגיע...
והנה עשר שנים. וזכינו והוקמה מצבה לג'ימי, מצבה מפוארת והריהו הספר "חברים מספרים על ג'ימי" שנחשב לאחד הטובים, שנכתבו על המלחמה ועל דמותו של הנוער.
ואכן, הפך ג'ימי לדמות סמלית של הנוער. אותו נוער, בעל הכרת ערך עצמי, בעל חוש חברתי מפותח, ער לתביעות השעה והעם, מצוייד בחוש הומור לפרקים עד כדי הפרדה; אותם הנערים שלחמו ביום ובלילה, ללא לאות מעטים מול רבים, בכל נשק הבא ביד, נלחמו - ונצחו.
ג'ימי צמח עם הפלמ"ח. עם פרוץ הקרבות היה כבר מפקד מחלקה ותוך כדי סערת הקרבות הפך למפקד גדוד. בהפוגה הראשונה נצלו את נסיונו הקרבי והוא היה למדריך קורס למפקדי מחלקות. לאחר מכן, חזר לקרבות - עד לנפילתו בקרב שאותו תכנן ועליו פקד.
ג'ימי היה אמון על מסורת הפלמ"ח: פשטות הליכות, רעות לוחמת, טפוח ההכרה, וחיי התישבות.
עשר שנים חלפו. לא נהגנו עד כה בטכסים חיצוניים ובעצרות רועשות. אך שמו וזכרו של ג'ימי הקשורים לביתנו, חקוק, צמודים עמנו ומלוים אותנו בשעות שונות של חיינו בתאריכים, בזכרונות ובחיינו כיום.
הזכרונות היפים של היותנו בפלמ"ח, מלחמת השחרור, הצמדותנו לחקוק, צמיחת ביתנו, כל אלה מלווים מדי פעם כבמטה קסם, לזכרו של ג'ימי.
ג'ימי - הדמות והחבר.

שלמה ל.


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח