דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

הקמת יחידת נוטרי החוף

באביב 1942, שעה שהקורפוס האפריקאי של צבא גרמניה התקדם לתוך מצריים ואיים לפלוש לארץ ישראל, הציעו הבריטים לסוכנות היהודית לגייס יחידה לשמירת החופים.
באביב 1942, שעה שהקורפוס האפריקאי של צבא גרמניה התקדם לתוך מצריים ואיים לפלוש לארץ ישראל, הציעו הבריטים לסוכנות היהודית לגייס יחידה לשמירת החופים. הסוכנות נרתמה למשימה. האנשים גוייסו באמצעות ה'הגנה', והיחידה אורגנה במתכונת 'משטרת היישובים העבריים'. בשיאה, בסוף 1942, מנתה היחידה כ- 600 נוטרים יהודים, שהוצבו ב- 24 תחנות תצפית, 15-10 איש בתחנה, מנהריה בצפון עד לשפך נחל שורק (נבי רובין, ליד קיבוץ פלמחים) בדרום. 200 נוטרים ערבים, רוכבי גמלים, פעלו ברצועת החוף הדרומית לנחל שורק.
כאשר חל המיפנה בחזית המצרית והכוח הגרמני החל לסגת, צומצמה החידה לכדי 200 איש.
הבריטים לא הועידו ליחידה תפקידים הגנתיים אקטיביים, אלא רק תפקידי תצפית והתרעה; למשטרה הבריטית לא היו תוכניות אימון ופעולה מתאימות ליחידה, והיא חסרה את האמצעים הלוגיסטיים הדרושים להפעלתה. אימוני הנוטרים לקו בחסר וציודם הקרבי היה דל - רובה איטלקי לכל ארבעה נוטרים, אקדח זיקוקים אחד לכל תחנה, ללא אמצעי קשר טלפוני או אלחוטי. גם תנאי המחייה של היחידה היו דלים - משכורות "רזות", מדים ישנים ותנאי שיכון עלובים, ללא סידורי מטבח נאותים. כתוצאה מתנאים אלה שררו בין המגוייסים אכזבה ותסכול והמורל היה ירוד ביותר.