שלום חברים

תיאור הספר

שלום חברים- דפים מהארכיון הפרטי (נחתם זמנית בקיץ 2003) זכרונות ושיחות עם מפקדי הפלמ"ח ומנהיגי העם. נתן שחם איש קיבוץ בית-אלפא, לחם בשורות הפלמ"ח במלחמת העצמאות. בימים האחרונים אני קוראת את "שלום חברים" של נתן שחם, אחרי שהתחלתי את "יגאל אלון - אביב חלדו" של אניטה שפירא. קוראת את הספרים האלו על הגיבורים עליהם חונכתי וגדלתי, אותם גיבורים שאחד אחרי השני נאספים מאיתנו וכל פרידה מאחד מהם מעוררת בי שוב ושוב את הדמעות על הפרידה מאבא שלי שהעריץ אותם ובמידה רבה דמותו עוצבה על פי הסטנדרטים שהם קבעו. ואני קוראת ומחייכת, קוראת ומשתאה, קוראת ומתגעגעת. יש כאן סיפורים מרתקים ומרגשים על יגאל אלון ועל יצחק רבין ועל חיים ברלב ועל יצחק שדה ועל אליהו גולומב ועל סנה וילין מור ודדו ושמעון פרס, אבל גם על גינתר גראס והיינריך בל וקונדרה ואלי ויזל ואפילו סופיה לורן וקרלו פונטי... ועוד לא סיימתי את הספר. אבל היום, בחדר המרצים במכללת ספיר, שאל אותי אחד המרצים בראותו את הספר בידי האם זה אינו ספר רכילות ואני כמובן מיד אמרתי, לא, לא ,לא - יש כאן סיפורים, לא רכילות, ובכלל זה בעצם ספר על דור הפלמ"ח ועל המנהיגים המופלאים שהיו לנו אז ואיזה הבדל וכו'. ואחר כך חשבתי לי שבעצם יש משהו בדברים האלו על רכילות ועל סיפורים קטנים שבאים להטיל אור ובעיקר גם כמה צללים על הדמויות שהיו לאגדה (לפחות בעיני) ולאט לאט נראה לי שיותר ממה שחשבתי בהתחלה שנתן שחם הוציא את הספר כדי שיהיה מצבה ועדות לדור שהקים את המדינה ועם השנים תרומתו נמחקה ומעמדו הועם עד נדחק לחלוטין, הספר יותר נועד לסגור חשבונות עם אי אלו מהמנהיגים והתנועות שפעלו באותן שנים. וסגירת החשבונות היא לא כפי שניתן לצפות עם הרוויזיוניסטים או מפא"י, אלא דווקא עם אחדות העבודה ועם מפ"ם שהוא בא משורותיהם. מהפוליטיקאים שלהם השבויים בקונצנזוס "האנטי אימפריאליזם" ו"אנשי המחר" ו"המרקיסיזם לניניזם" ועל זה מוכנים להקריב את עצמם ואת האחרים. ובאותה נשימה גם להציב אלטרנטיבה לספר של אניטה שפירא שהתחושה היוצאת ממנו היא שהיא לא ממש אהבה את גיבורה מפקד הפלמ"ח הנערץ והאהוב יגאל אלון. כי רוב הספר סובב סביב אנקדוטות ושיחות ופגישות עם יגאל אלון. גם עם יצחק רבין ועם פרס ועם יצחק שדה ועם דדו וחיים ברלב, אבל תמיד תמיד הוא חוזר ליגאל מפקדו האהוב, ודווקא שם, מאחורי כל האהבה והערצה בוקעת איזו אמביוולנטיות וביקורתיות עזה. איכשהו יש תחושה של בא לברך ונמצא מקלל. ועוד דבר. נראה שבספר הזה, בלי להתכוון, מנסה נתן שחם לכפר על עלבונו בדחיקת רגליו מקבלת גושפנקה רשמית למעמדו כסופר חשוב (באירועי פרס ספיר למשל). כי מהצללים של אחורי הסיפורים בולט כל הזמן האני המספר שהוא נתן שחם. האני המספר שמנסה כל הזמן להמעיט מערך עצמו ומערך קביעותיו אבל בולט על רקע החולשות האנושיות הקטנות והגדולות, המקסימות והמאוסות של המנהיגים שהם גיבוריו וגיבורי כל הדור ההוא. ואחרי כל זה - לדעתי ספר חובה לכל ישראלי באשר הוא ציוני וחי בארץ הזאת. ספר שמחזיר שוב ושוב את ההשתאות וההערצה למפעל הנדיר הזה שקם כאן יש מאין מחלבם ודמם של תמימים ולוחמים ששמו את ערכי ההתנדבות והתרומה לחברה ולעם מעל לחייהם הפרטיים.